דמעות מלוכ'לחות

מאת
ני"ש
פורסם בתאריך י"ב באייר תשע"א, 16.5.2011

*הערה - לא בטוח לגבי האם לשייך לשירה או קטע - אשמח להמלצתכם.

 

איפה המנקֵה,

איפה היא?

 

שיבוא, תאסוף אותי לכפות ידיו,

נהפוך לאחד,

 

כשידיו יסתובבו כך גם אני ,

וכשיכווץ ידיו אתכווץ אנוכי,

כל כולי,

המטלית מלאת הלכלוך

לכלוך מבפנים,

לכלוך על גבי,

לכלוך על ליבי,

עד כדי טפיחה וטפטוף,

           

וכשאתווסף לרצונו,

אסתובב סביב עצמי סביב תכליתי

בדמעות מלוכלחות שישטפו את כולי

את ליבי,

ואהיה מוכן,

שוב ,

לממש את יעודי ,

לנקות ,לשפר,

           

לא נראה שאוכל להחזיק מעמד עוד,

גאל אותי,

זכה אותי לראות את אשר אתה , המנקה – היוצר רואה

-ולו רק במעט-

שולחן ,כיסא ,

יצירות יפיפיות ,מרהיבות ביופיין

שהערימו עליהם אבק,

שאני, כך מסתבר, 

רק הנני ,

מטלית פשוטה,

יכולה לנקות–

בידיך.

רק לא בלעדיך.

תגובות

כ"ב בסיוון תשע"א, 09:16
אתה מוזר... י אנונימי י
כ"ה בטבת תשע"ב, 02:33
ואוו! י אוכ"פית י    הודעה אחרונה
מזדהה כ"כ.
"אלי, עשה אותי כלי לשליחותך"- אוריאל פרץ הי"ד.