שירה
להיפרד להשליך ולהיות
י"ב באייר תשע"א (16.5.2011)
בחסדך.
בו נזרוק הכול- נכנס לדיכאון
בו נזרוק הכל – נפטר מהשעון
די עם השמחה – נהיה מבואסים
די עם התחושה – נתנתק מאל-וקים.
לפעמים כל כך קשה לפתוח
ברז חלוד- שונא להשתמש בכוח.
אולי איזו אבקת קסמים תסיר
ת'חלודה מתוך לב אסיר.
פשוט לשבת - בלי לחזור על זה במוח
לישון הרבה – כך לא צריך לנסות לשכוח
לא לאכול – כי למי יש תיאבון?!
לא לחיות – זה מסתכם רק ביגון.
איפה היא שמחת חיי?
פיית קסמים שתבוא אליי?
תעיר! תאיר! תפציר! תכיר!
לב שומם, מֶדוֹמֶם , לבד, בעיר.
...
אין יותר קיצורים
אין יותר אשליות
קסמים זה סרטים
רצון – זה להיות!
ליבי מתהפך, מתנער
עושה רושם שהנני מתעורר
חלודה נופלת ויוצאת מדמי,
זיעה, דמעות – "המסיר האמיתי"
אותן "אחת" – ניסו רק להשלים,
את החסר, השבור , מה שאינני ,
המדמה מגונן, מסתיר מהחיים,
תודה הדימיון, מעתה אני - הנני.
הברז כבר חורק שיניים,
היגון הופך לכוח,
הרצון משונן במוח,
והנה לה , יוצאת טיפת מים.
"עבר זמן רב" מקדמהּ לשלום,
"אכן התגעגתי , מרגיש כמו חלום"
עונה לי הטיפה ולה אני מקשיב,
מהלב אל העין – זהו! "הנתיב".
שנים רבות עוד יעברו , אולי
החלודה תוסר מעליי , אולי
אהבה ממנו , תתגלה אליי
"מתחדש ומחדש אליך א-לוקי."
5
שירה
ים :)
י"ב באייר תשע"א (16.5.2011)
מרגיע אני רוצה!,כּמֵה!
לראות ים ומעליו לצלול!,לפעול!
רקיע. בין ובתוך הגלים
קצת מפריע שיכילו אותי -
שיש סירות באופק שיהיה לי טוב!
אחרי שאתה מגיע מזל -
ויוצא מגדרך טוב
לטייל ולחוות אליו זכיתי
ולהביע שיהיה קרוב
את שאיפתך הבוחרת שאהיה
להיות הלוואי בקרוב
.
2
שירה
דמעות מלוכ'לחות
י"ב באייר תשע"א (16.5.2011)
*הערה - לא בטוח לגבי האם לשייך לשירה או קטע - אשמח להמלצתכם.
איפה המנקֵה,
איפה היא?
שיבוא, תאסוף אותי לכפות ידיו,
נהפוך לאחד,
כשידיו יסתובבו כך גם אני ,
וכשיכווץ ידיו אתכווץ אנוכי,
כל כולי,
המטלית מלאת הלכלוך
לכלוך מבפנים,
לכלוך על גבי,
לכלוך על ליבי,
עד כדי טפיחה וטפטוף,
וכשאתווסף לרצונו,
אסתובב סביב עצמי סביב תכליתי
בדמעות מלוכלחות שישטפו את כולי
את ליבי,
ואהיה מוכן,
שוב ,
לממש את יעודי ,
לנקות ,לשפר,
לא נראה שאוכל להחזיק מעמד עוד,
גאל אותי,
זכה אותי לראות את אשר אתה , המנקה – היוצר רואה
-ולו רק במעט-
שולחן ,כיסא ,
יצירות יפיפיות ,מרהיבות ביופיין
שהערימו עליהם אבק,
שאני, כך מסתבר,
רק הנני ,
מטלית פשוטה,
יכולה לנקות–
בידיך.
רק לא בלעדיך.
2
ני"ש
חברים שלי מהתיכונית בשנה אחת ( י"ב) הגיעו למצב של חילול שבת שתייה לשוכרה ועישון ... חלקם מודים בעובדה שחסר להם משהו וזה משכיח מהם הכול... וחלקם לאמתמודדים עם הרגשות שלהם ומכחישים...הם מתחמקים מכל שיחה או דיבור עמוק או בשפת ההתחמקות שלהם "חפירה" (כי חפירה היא לא חוקית בחברה שלנו
ולכן יש תירוץ לברוח מהאמת)...אנשים שהיו מדריכים עם כיפה גדולה וציצית
והתפללו בירכו למדו תורה ושמרו מצוות כמו נוער יחסית "רציני" הגיעו למצב
של חילוניות גמורה- חוץ מאכילת בשר בחלב ונבילות וטריפות או כל מיני דברים
שהם גדלו עליהם שהם אסורים ביותר אבל הם לא מניחים תפילין מברכים מתפללים
ומדברים בצניעות ובלשון נקייה...( לאט לאט, בגלל שהם לא מצאו וחלקם אולי
גם לא חיפשו פיתרון לשאלת ההרגשה שהם לא מבינים - בעצם מה שאת שאלת)...אבל את יודעת מה הכי כואב...מה צובט אותי בלב כשראיתי אותם אחרי שנה(!!) שלא הייתי בישיבה וראיתי אחד בלי כיפה (כשפעם היו לו פיאות וכיפה ענקית וציצית והדריך באיזה סניף של דוסים איפשהו והוא בערך החזיק את הסניף!) שמעשן בשבת...!(אני מאמין וכמעט בטוח שהוא מעשן בשבת כי הוא לא יכול להפסיק! הוא חייב את הרוגע שניקוטין מספק לו! הוא מכור ...הוא מסכן! ואני לא מאשים אותו יש לו כל מיני תסבוכות נפשיות ובעיות בחיים... אז זה קשה)
ולמה לא הייתי בישיבה שנה?? כי אני הרגשתי את מה שאת ועוד הרבה מרגישים...את החוסר את הצער של חוסר בקדושה את העריגה האינסופית לטוב...להתגלות ה'... ולכן חיפשתי מסגרת אחרת- שלפ וזה עשה לי רק טוב!( כל זה מגיע מהנשמה ואנחנו מנסים לתרגם את זה לתחושות אחרות - חלק מחפשים חבר/ה כי הם חושבים שזה חוסר בזוגיות, חלק עושים מעשים נועזים ומשונים - שוברים גבולות כי אין להם פיתרון ,חלק זורקים הכול (לאט לאט או בבת אחת - כל אחד והדרך והסיבות שהוא ממציא לעצמו למה הוא צריך לזרוק) וחלק שברוך ה' עברו את החוויה הזאת יותר מוקדם וזכו לאנשים שמבינים בעניין הרגש המוזר הזה מתוך ניסיון אישי...אנשים שיכולים להסביר לך מה באמת מייצגים הרגשות האלו...וברגע שאת היודע למה הם מגיעים יש לך פיתרון.) ומאחר והרגשתי את הרגש הזה...אותו רגש שבתחילה החזיר אותי בתשובה ואז העביר אותי לישיבה תיכונית מתיכון חילוני מצטיין ( כי לא היה לי קיום רוחני...לא התפללתי בירכתי או מדתי תורה בכלל!!ואני ידעתי שאני לא יכול בלי זה...זה אכל אותי מבפנים אז זרקתי את האחריות של הלימודים,עמדתי להיכשל בשנה הזאת (כיתה י' אז) וברוך ה'! המשפחה שלי קלטה את זה וגם המחנכת והם הסכימו לאפשר לי לעבור לישיבה תיכונית (למרות שרציתי שחורה) מתוך התפשרות והבנה שזה הדבר היחיד שיוציא ואתי מהחוסר רצון לעשות כלום!(יותר נכון חוסר רצון לעשות כלום חוץ מלגלוש ולשחק במחשב כל היום - אבל כל היום וגם הלילה! לראות טלויזיה לאכול קצת ולישון). אחרי זה נכנסתי להדרכה כי גם בישיבה במגרת הדתית קבועה היה חסר לי משהו...חיים גדולים יותר...ועכשיו אחרי הרבה זמן בהדרכה(על סף יציאה ומעבר לשיעור א' בישיבה שעוד לא בחרתי או מצאתי) אני מודיע לכולם...זה שינה לי את החיים לטובה! ברוך ה'...היו לי ולצערי גם לצוות שאיתי הרבה ניסיונות (בגללי וההתנהגות הצעירה פעורה בעורה שלי - נסיות בהבלגה ומחילה על שטויות שעשיתי...) ...
כשהנשמה מתקרבת לקדושה (תפילה מרוממת או איזה שיר קודש בסעודה שלישית או שיחה ממממששש יפה של איזה מישהו/י ) ואז מרגישים סיפוק פנימי, רוגע ורגשות של שלווה אמיתית וטוב מהמקור... לאחר כמה זמן יש מצב שהנשמה תתחיל לשדר תחושה ממש ממש כואבת...מייסרת ומעכלת חיים... תחושה של נבילה רוחנית וכל כוחות החיים שלך נעלמים לאט ובזהירות...
"תחושת הצער בעת התקרבות הנשמה לקדושה..." נראה לי שזאת ההגדרה...
אבל החידוש הוא והנה הקטע החשוב לכל מי שאין לא כוח לחפירות אבל רואה את החלק המודגש...
כשאנחנו מרגישים תחושה של (כל אחד יגדיר את זה איך שהוא רוצה) חוסר וריקנות,אובדן רצון לעשות כל דבר...עצבות עמוקה ומעצבנת.... צריך לדעת שזה קורה רק כי הנשמה שלנו היא גדולה...גדולה יותר משל שאר האנשים שזורמים עם החיים הרגילים ונטולי ה"אידיאלים" שלהם... היא רוצה אוכל אמיתי... לא חטיף במבה ..היא רוצה סעודת שבת!!! מפוצצת!! עם הרבה מנות ושלוש קינוחים!! היא רוצה את ה'!!! את החיים המלאים ולא חיי השאר או טעימה קטנה מחיי האמת עם ה'...
צריך להבין שזה דבר טוב...זה מראה על רצון פנימי !! רצון עמוק לחיבור עם ה'! לחיים יותר גדולים למצוות עם יותר חיבור לחיים עם משמעות אמיתית!!!
קחו בשמחה את העצבות הפנימית !! כי היא תתן לנו כוחות להמשיך לחיים שמתאימים לנו יותר! היא השאיפה הפנימית לחיים אמיתיים!!!...
תנסו...חיים גדולים מרגיעם את הצער..כי הנשמה שמחה...( וגם היא חוזרת...תבינו שיש לנו עוד איפה להשתפר ולשפר את מצב החיים שלנו...תטעינו כוחות ותמשיכו במסע...)
אפשר לפנות גם בשיחה אישית
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר