בחסדך.
בו נזרוק הכול- נכנס לדיכאון
בו נזרוק הכל – נפטר מהשעון
די עם השמחה – נהיה מבואסים
די עם התחושה – נתנתק מאל-וקים.
לפעמים כל כך קשה לפתוח
ברז חלוד- שונא להשתמש בכוח.
אולי איזו אבקת קסמים תסיר
ת'חלודה מתוך לב אסיר.
פשוט לשבת - בלי לחזור על זה במוח
לישון הרבה – כך לא צריך לנסות לשכוח
לא לאכול – כי למי יש תיאבון?!
לא לחיות – זה מסתכם רק ביגון.
איפה היא שמחת חיי?
פיית קסמים שתבוא אליי?
תעיר! תאיר! תפציר! תכיר!
לב שומם, מֶדוֹמֶם , לבד, בעיר.
...
אין יותר קיצורים
אין יותר אשליות
קסמים זה סרטים
רצון – זה להיות!
ליבי מתהפך, מתנער
עושה רושם שהנני מתעורר
חלודה נופלת ויוצאת מדמי,
זיעה, דמעות – "המסיר האמיתי"
אותן "אחת" – ניסו רק להשלים,
את החסר, השבור , מה שאינני ,
המדמה מגונן, מסתיר מהחיים,
תודה הדימיון, מעתה אני - הנני.
הברז כבר חורק שיניים,
היגון הופך לכוח,
הרצון משונן במוח,
והנה לה , יוצאת טיפת מים.
"עבר זמן רב" מקדמהּ לשלום,
"אכן התגעגתי , מרגיש כמו חלום"
עונה לי הטיפה ולה אני מקשיב,
מהלב אל העין – זהו! "הנתיב".
שנים רבות עוד יעברו , אולי
החלודה תוסר מעליי , אולי
אהבה ממנו , תתגלה אליי
"מתחדש ומחדש אליך א-לוקי."
תגובות
אהבתי מאוד
אולי אהבה ממנו תתגלה אלי...
מתחדש ומחודש...
יש סיפור על אדם שבא לרב ואמר שלא מקבל הנאה מלימוד תורה, ענה לו הרב: דבש , אתה אוהב? אבל לא תוכל להנות ממנו אם יש לך פצעים בפה, אז קודם תתרפא מהפצעים ואז תהנה מהמהות האמיתית,
כך אדם ינקה את עצמו קודם מעבירות ואז יוכל להינות...
הניגוד ברור בשיר - ההתרסה,הבריחה,חוסר הבחירה ,הכמעט אם לא לגמרי יאוש וצער - בהתחלה - בקצה השמאלי.
ההתאפסות המוכנות ,הנכונות,ההבנה,ההפנמה,ההשלכה והניקיון בצד הימני.
כשסיימתי להשיל ולהפריח בנייר את מילותיי עד לפסקה האחרונה - היה רושם בי שהכל טוב. אין מצב שיהיה רע.
פחדתי,דאגתי - לא רציתי לחוות סבל נוסף של כשלון,הרחקה מהשם ממחשבותיי ואיבוד האמונה כמו שחלק הראשון , כמו שקרה לי מספר פעמים בעבר.
אז כתשובה - איזנתי,הרגעתי,וניחמתי את עצמי בכך - שיום יבוא,אולי והמצב ישתפר אולי - הנמכת הדרישות שלי ל"ביצועים ותוצאות" רוחניות ומצוותית גבוהות כמדד להצלחה , לטוב.
הסתפקתי - כראוי - בתחושה הטובה היחידה שאנו אמורים לדרוש ולחפש - בתחושה של אהבת השם אליי ואמונתי וביטחוני - שבסופו של דבר הכל - טוב.