בזחיחות, כמעט בטוהר
הוא מרפה אחיזתו
עוצם עיניו,
נרדם.
בשמלת פרחים
עדי לצווארה היא נעה קלות
כבת אצולה,
מחייכת.
בשאגת ניצחון, בדמעות של אושר
הוא מנתר, בקולניות ילדותית,
מחבק.
במבט אילם, אפור מנוקד
היא מלטפת, באהבה גדולה,
שותקת.
שמחה
תגובהתגובות