נתתי לך כל מה שהיה לי לתת
רק לידך הייתי מי שאני באמת
חשבתי עליך כשלא היה מי שיחשוב
כשבכית צחקתי, כדי שלא תמשיך לכאוב
ורק אני הרגשתי כך - כעלה תלוש,
בעוד שאתה, כנראה רק ניצלת.
ואני בעניך ככלי שלאתקף לשימוש,
כנראה, כי אתה עזבת.
למה רדפת אחרי הגאווה?
איך הנחת לי לנעול דלת?
אתה לא יודע שיש מילה, והיא אהבה!
לא משנה שלא תבין למה אני הולכת.
אבל תסביר לי למה כ"כ קשה לזכות באמון
בעוד שקל כל כך פשוט לשבור?
מי ימצא את המפתח הטמון
שיפתח את הדלת שנהגת לסגור?
למה מעריכים רק אם זה לא נמצא?
למה שכחת להחמיא כשהייתי לצידך?
למה חשבת שאחזור אחרי שהפנת את הגב?
לא חשבתי שתחשוב לשפר את המצב.
נתתי לך כל מה שהיה לי לתת,
אבל מה שכבר נבל לא יפרח כעת!
אחרי שלכת הכל ישוב,
אך האמון נפל וישאר לעד כאוב...
תגובהתגובות