החבורה הישנה
שיר לערב שירה
כשבחוץ כל-כך סוער ורוח מנשבת,
ובאח המחממת קול פיצוח הזרדים,
כשבחוץ אביב והפריחה כה משכרת,
ובאויר נישא באון ריח הורדים.
בבית, בחצר, או בין עצי היער,
בינות צללי המדורה או לחופו של ים.
אל מול אורו של הירח וגם כוכבי הלילה,
ולפעמים רק עם אורו של העולם.
שוב מתקבצים, הם מארבע רוחות הארץ,
איש, איש נושא הוא את שירו איתו,
מי בבגדי שבת ומי בצבע חאקי,
כמו סיפור ישן מצהיב על גב עיתון.
שוב אותה החבורה הישנה,
נאספים כמו זרד ועוד זרד,
אחוות רעים ילדות שכבר עברה,
ליחידה אחת אותם היא מלכדת.
והגרון כבר הצטרד וקמט קל הופיע,
ושיני העת הן כבר נגסו בבשר עטם,
מציבים הם מול כינור הזמן, את כינור הלחן ,
ומבטיחים הם לעולם - עוד טרם נס ליחם.
תגובהתגובות