בס"ד
שיר השירים
בלבול.
ערפל שלא נותן מנוח.
תסכול.
זכרון, תמונה שבמוח.
ואני הולכת!
מנסה בכל כוחי לברוח
מהלא נודע.
ואני צועקת!
מנסה בכל כוחי לצרוח,
ומי ישמע?
ומי רודף אחרי?
מה יחכה היכן שאבוא?
ולאן אברח? עד מתי?
ולמה לא לחזור?
אני בורחת
כי לא מצאתי דרך אחרת
אני צורחת
כי לא ידעתי למה אני הולכת
חזרתי מהשדה ולא ראיתיך,
למי עכשיו אתן את פרחיי?
כמחווה על אשר אהבתיך.
ואוהב. עד בלי די.
אהובה קראתי לך לחזור
נזכר ברגעינו היפים
אך לא השבת בחרת לסגור
את שער האוהבים.
אל מי רצת כה מהר?
האם היה זה אני?
ומי שאותך כל רגע מתאר
זה רק אני בעצמי.
יקירה, תמיד אחכה
בתקווה חזקה לשובך
ותמיד אוהב כי ליבי מכה
באהבה - דודך
תגובהתגובות