לאחי

עדיין זוכר איך ביחד גדלנו

על אותן הברכיים, אותו הזקן.

עדיין זוכר איך שנינו יראנו

ממבט העיניים שראו נכוחן.

עדיין זוכר איך תמיד התאכזרת

לעוף, לדג ולחי בשדה,

אפילו את אבא כמעט לא כיבדת-

רב בשנים ונוהג כשוטה.

עדיין זוכר את מה שלמדתי

כשפתע הגעת מורעב עד אימה.

ואיך בנזיד עדשים אז קניתי

במחיר מלא את הוד הבכורה.

זוכר איך ניסית לקחת מאבא

את ברכת הבכור בכזב ומרמה.

ואיך כשנודעה האמת התעצבנת,

להורגני חשב ליבך במזימה.

איך אמא ידעה, איך ברחתי רחוק,

איך אהבתי, רומיתי, שמוני לצחוק.

הבטחת- את 'אללה' לא אעזוב.

נשבעת, שקרן, והרבית לכזוב.

איפה כבוד אבא, עליו השלום?

בגדת כבר אז, ותבגוד עד היום.

זוכר כשחזרתי, פני לשלום,

כמעט והצלחת אז בי להלום.

איך לאורך הדרך איימת, פגעת,

התפללתי, בכיתי, שתחזור כבר הביתה.

ביקשתי כבר אז, מבקש עד היום,

הנח הקנאה, הושט יד שלום.

אך בכל זאת תדע שהיום אני עם,

לא אברח, לא אסוג, זה כבר תם ונשלם.

אתה שנשבעת, וודאי שתזכור,

אל תתלהם, כי אני הבכור.

הרחקת, גאית, חישבת לגבור,

אך דע- או מלחמת אחים, או תחזור.