להביא לו את הירח

הוא החזיק את ידה ונשק לה במצח,
נתן בעיניה מבט שיזכר לה לנצח.
ארז את חייו לתוך תיק ונעליים.
לפני שנפרדו-הם עצרו להביט בירח שבשמיים.
 
היא הדליקה נר-להלחם בחשיכה,
אך אהובה לא חזר, עודנה מחכה.
מארובת ביתה ענן שחור פורח.
בליבה היא הבטיחה-להביא לו את הירח.
 
אך ביום בו חלומות מתגשמים,
תקוות נגוזות, מתנפצות לרסיסים,
החושך מגיע, ועימו סערות,
שמסתובבות בארץ, ומכבות את הנרות.
כל רסיס תקווה הופך לדמעה חמה
ודם אהובים שפוך על פני האדמה.
 
כאובה היא תעמוד מול קברו,
והירח לא ייתן את אורו
נמס הירח, מתפורר ונופל,
ממלא את העולם כעשן לבן, בערפל.
 
תצא אהובתו מבית הקברות,
ואין נרותיה נותנים לה אורות
אין חוזר עימה לביתה.
הולכת לבדה, בוכה בעלטה,
עומדת ברחוב הריק, מביטה
ולוחשת שלענני הירח שסביבה
לגבר הזה התפללתי,
איכה אלוהיי ולמה, למה עזבתני?
 

_________________________________________________________

השיר נכתב לזכרם של אלדד רכב ואהוד גולדווסר הי"ד,

בלוויתו של אהוד אמרה אישתו:

"הבטחתי להבביא לך את הירח, האם ייתכן שדווקר בהבטחה זו איכזבתי אותך?"

יהי זכרם ברוך.