רפאים.

מאת
הרהור
פורסם בתאריך ט' בתמוז תשע"א, 11.7.2011

 

 

נפקחות ונעצמות

במכאניות מטורפת.

מתגוננות.

הן כבר מתורגלות

ולא יסגירו דבר.

ולי רק נותר לתהות

איך בעקביות שכזאת הן מעפעפות

כשהן מחוסרות מבע,

עיניים מתות.

 

תגובות

י' בתמוז תשע"א, 11:30
תגובות רבותי, תגובות.. י הרהור י
סתם.
לפני צהרים טובים לכם..:)
י' בתמוז תשע"א, 13:38
הייתי כאן. י ליבי י
י' בתמוז תשע"א, 19:37
לא יודעת י בקטנה י
אולי רווח בין השורה החמישית לשישית?
אולי עוד טיפה צ'אנס לקורא להבין מתי הן נפקחות ואיך תוך מס' שורות כ"כ קצר הן מתות?
ואולי לחלק את זה לשני קטעים שונים? האחד על המכאניות והאחר על העיניים המתות?

ואיך, ואולי זו הבעיה שלי- איך הן מעפעפות ומתות בו זמנית? או שלא?

בחירה טובה של הפונט.
בהצלחה :)
י' בתמוז תשע"א, 21:32
זה לא שהן מתו. י הרהור י
זה שהן מתות כי לאנשים חיים יש הבעה וכו'
האדם חיי אבל הנפש שלו מתה.
כל השיר הוא באותו זמן..
אין בו תהליך...
י' בתמוז תשע"א, 23:55
אז מבאס, לא הבנתי ככה י בקטנה י
המסר מאוד מעורפל.
ואולי זה מה שיפה..
י"ב באב תשע"ג, 00:06
ממש אהבתי!!! י גוונים י    הודעה אחרונה
מאד התחברתי...דווקא מאד אהבתי את החידתיות זה חלק מהיופי בשירה!