אתה אמרת- שלעולם לא אוכל.
וכמעט צדקת- זה לא היה קל.
אתה אמרת שלעולם לא אצליח,
שאי אפשר שממה להפריח.
אבל בניתי לי בית, ושתלתי לי גן.
הקמתי ספסל, והבאתי מתקן.
הצמחתי כאן דשא וגם כמה פרחים,
וקיימתי לי כאן,"בדמייך חיי"
ומשפחה בניתי, והבאתי ילדים,
שאהבת המולדת- תזרום להם בוורידים
ונחתי מעמל, בארצי אהובה,
וכולי מלא המשך, ותקווה.
ואז זה בא. בים בהיר רעם.
וכולי עוד מלא כאב וזעם.
מביתי נתלשתי,
שבמו ידי בניתי,
ושוב לא אראה- הגן, הפרחים,
עקרת אותם בעוד הם צומחים.
עקרת חיים, תלשת זמן.
על ארצי, גאוותי.
כאן.
מוקדש לכל האנשים הטובים שנעקרו מביתם, שליבם עוד שותת מאכזבה, ועצב..
תגובות
כישרון..
המשך הצלחות!