יצירות של קול הנשמה

כמו נחל- את זורמת,יפה, ושרה, ובוערת, וחמה- כמו המדורה. וכולך רק חיוך שמחה ואושר, ואת ליבך אפשר לקרוא- כמו ספר וכולם מסביבך מחבקים באהבה, ואת- בתמימות לזה מגיבה. הביטי סביבך! אהובה של כולם, ראי גם את אלה שלא שפר גורלם! בצד ממתינים, במבטם מתחננים- לקצת חום, ואהבה, למישהו איתם בסביבה, הושיטי לי יד! מזו שבצד.   מוקדש לחברה שלי, שתדע- שכן אכפת לי! ואת לא לבד!!  

אתה אמרת- שלעולם לא אוכל. וכמעט צדקת- זה לא היה קל. אתה אמרת שלעולם לא אצליח, שאי אפשר שממה להפריח. אבל בניתי לי בית, ושתלתי לי גן. הקמתי ספסל, והבאתי מתקן. הצמחתי כאן דשא וגם כמה פרחים, וקיימתי לי כאן,"בדמייך חיי" ומשפחה בניתי, והבאתי ילדים, שאהבת המולדת- תזרום להם בוורידים ונחתי מעמל, בארצי אהובה, וכולי מלא המשך, ותקווה. ואז זה בא. בים בהיר רעם. וכולי עוד מלא כאב וזעם. מביתי נתלשתי, שבמו ידי בניתי, ושוב לא אראה- הגן, הפרחים, עקרת אותם בעוד הם צומחים. עקרת חיים, תלשת זמן. על ארצי, גאוותי. כאן.     מוקדש לכל האנשים הטובים שנעקרו מביתם, שליבם עוד שותת מאכזבה, ועצב..

דרך קשה- הדרך בה את בוחרת. דרך ארוכה- הדרך בה את הולכת. כולם צועדים בנתיב השני, כולם צועדים בכיוון הנגדי. בך כולם מביטים- ומגחכים. בך כולם מביטים- וממשיכים. והחול ברגליים עוד חם, וצורב, והקוץ שבלב עוד שותת, וכואב. וכלו הכוחות, ואת ממשיכה, ואינך עוצרת לרגע מנוחה. והזיעה מגופך נוטפת, ושברי זכרונות את אוספת: אולי אז היה קל, ופשוט. אולי אז עוד צעדת בהתלהבות, אבל אז, היה משהו ריק. אבל אז, היה ליבך צועק. אולי לא קלה, ואולי היא שונה, אבל זו- אין ספק- הדרך הנכונה.