אהובה שלי!

פורסם בתאריך ט"ו בתמוז תשע"א, 17/07/2011

 אהובה שלי!

כולם כבר הלכו. נשארנו רק שנינו.

ואני רוצה להגיד לך כמה מילים, אבל הגרון חנוק מדמעות.

רוצה לבקש ממך סליחה שלא ראיתי את הדמעות השקופות שמיהרת למחות בחיוך.

אולי הייתי עסוקה מידי בדמעותיי שלי.

רוצה לבקש ממך סליחה שלא הייתי שם לשמוע את הזעקות האילמות שלך, שנבלעו בדינדוני פעמון צחוקך.

רוצה לבקש ממך סליחה שלא הייתי שם, בשבילך, כשהיית צריכה אותי יותר מכל.

שלא הייתי שם לתת חיבוק, מגע אוהב, מילה טובה.

 

אבל פשוט לא ידעתי,את מבינה?!

 

ואולי לא רציתי לדעת.

אולי היה לי נח להתחפר בקונכייה שבניתי לעצמי, שקועה עד צוואר בכאבי האישי שלי,

עד שלא נותר בי מקום לראות את כאבך את.

 

ואיך סבלת. ואיך דמעת. ואיך העברת לילות שלמים של נדודים,של חוסר אונים.

ואני לא ראיתי. ולא חשתי. ולא דמיינתי. ולא הייתי שם להושיט לך יד.

 

ופתאום עכשיו,

 כשאני עומדת איתך אל מול קיברו של היקר לך מכל,

נופלות לפתע כל חומות האטימות בהם הקפתי את עצמי.

ופתאום, אני כ"כ מתביישת.

 

התצליחי לסלוח?!

 

 

תגובהתגובות