פרק ב'
אמצע שנת הלימודים-לפני 12 שנים:
היא נכנסה לגן נחמה, ילדה חדשה בשם פדות.
"בוקר טוב, ילדות, תכירו, זו פדות, והיא תלמד איתנו בע"ה במשך השנה." -הציגה אותה נחמה הגננת.
הראשונה שהתמרדה נגדה הייתה מיטל -המובילה של ילדות הגן:
"למה באות אלינו ילדות חדשות" שאלה בכעס .
"אנחנו לא אוהבות ילדות חדשות, הן סתם עושות בלאגן" קבעה בחרון,
"ובזכותה" הצטרפו שאר בנות הגן אל דיבורי הבל אלו.
פדות, הלכה לפינה ובכתה מעלבון.
מיטל הופתעה: "למה היא בוכה?" -שאלה את הגננת בחוסר הבנה.
"כי פגעת בה" אמרה הגננת;
"לכי ותבקשי סליחה"- הוסיפה.
מיטל הלכה והתנצלה בפני פדות .
לאחר זמן לא רב חזרו שתיהן פדות עם חיוך ביישני ודמעות, ולעומת זאת מיטל עם חיוך ענק אוחזת בידה של פדות.
באותו לילה, ספרה פדות לאמה על אשר נעשה בגן, והוסיפה בחיוך: "מצאתי חברה חדשה"...
* * *
חריקת הדלת שנפתחה על- ידי האחות קטע את חוט מחשבותיה:
"שלום" פתחה האחות הנכנסת: "איך קוראים לך?"
פדות לא ענתה.
אך, אהרון אחיה ששמע את השאלה והבין את חוסר נוחותה מיהר לענות: "פדות".
פדות הסתכלה על אהרון במבט מלא תודה, והאחות המשיכה לנסות לדובב אותה ללא הצלחה: "כמה ילדים אתם במשפחה?" -שאלה, אך, כמצופה, לא קבלה תשובה, -פדות נשארה לשכב ולבהות בה במבט אדיש.
"איך את מרגישה?, התאוששת מההתעלפות?" -ניסתה שוב את מזלה -אך השאלה לא זכתה למענה...
האחות ניסתה עוד שאלה:
"יש לך חב..." התחילה לשאול, אהרון אותת לה להפסיק – אך, היא החזירה לו במבט כאומרת: "זאת שאלתי ואותה אשאל" –ואכן, המשיכה את שאלתה הראשונה:
"יש לך חברה..." שוב פעם סימן לה אהרון להפסיק, אך, היא נותרה בעקשנותה והתעלמה:
"יש לך חברה טובה?" –שאלה בקוצר -רוח.
התגובה שהגיעה היא הבהילה אותה,- לכך לא ציפתה-
פדות בכתה בלי שליטה...
"למה היא בוכה?" שאלה האחות את אהרון בפליאה.
"מהסיבה שבגלל שאלתך היא כאן" -ענה בצער.
"חברתה הטובה נרצחה לפני כשבועיים,וכל פעם שהיא נזכרת בה היא בוכה בצורה שקשה לה להפסיק... היום, כשבכתה- היא התעלפה, -אבדה את ההכרה, ולכן היא פה"- סיים אהרון לפרש את משפטו הראשון- הסתום.
דבריו התיישבו על ליבה של האחות:
"מצטערת שלא הקשבתי לך בנוגע לשאלה"- קראה בכאב,
"אתה.. אולי יודע איך מרגיעים אותה?" הוסיפה שאלה הכרחית.
-"כשהיא בוכה, אי אפשר להרגיע אותה –היא חייבת להירגע לבד, אבל אוכל אולי לנסות". ענה אהרון במשיכת כתפיים.
הוא ניגש לפדות, ליטף את ראשה ולחש לה כמה מילים לא ברורות.
פדות לא נרגעה.
אהרון התחיל לבכות ביחד איתה...
במצב כזה האחות כבר לא יכלה לעמוד -נערה כבת 16 ובחור כבן 18 בוכים יחד...
היא יצאה מהחדר.
ובחדר, אהרון ניסה להתגבר על הדמעות וניחם את פדות:
"פדות, יש לי בשורות טובות בשבילך".
-"מהן?" -שאלה פדות בבכי מהול בתקווה.
-"קודם –כל תירגעי קצת ואחר כך" -ענה לה אהרון כשעיניו עדיין לחות.
פדות ניסתה להירגע ואז אמר לה אהרון:
"אנחנו בעליה, בע"ה, בקרוב"-אמר, ויצא מן החדר עם חצי חיוך.
"מה הוא התכוון לאמר לי?" הרהרה פדות- עד שנרדמה...
תגובהתגובות