יצירות של בתותי | יצירות ש-בתותי אהבה

הבוקר האיר.
בבית החולים, פדות התעוררה וראתה את אביה לידה.
השעה הייתה 6- לפני 12 שעות אמה אמרה לה להיכנס הביתה, והיא בכתה והתעלפה. עכשיו היא רעננה ומסוגלת לחשוב בהגיון על מה שאמר לה אהרון- "אנחנו בעליה, בע"ה בקרוב." על מה הוא דיבר בכזו התרגשות?
"על מה את חושבת?" שאל אותה אביה.
"שום דבר מיוחד," ענתה.
מיטל הייתה מבינה את אשר על ליבה,
מיטל הייתה עוזרת לה לפתור את המשוואה הסבוכה.
אוי

פרק ב'
אמצע שנת הלימודים-לפני 12 שנים:
היא נכנסה לגן נחמה, ילדה חדשה בשם פדות.
"בוקר טוב, ילדות, תכירו, זו פדות, והיא תלמד איתנו בע"ה במשך השנה." -הציגה אותה נחמה הגננת.
הראשונה שהתמרדה נגדה הייתה מיטל -המובילה של ילדות הגן:
"למה באות אלינו ילדות חדשות" שאלה בכעס .
"אנחנו לא אוהבות ילדות חדשות, הן סתם עושות בלאגן" קבעה בחרון,
"ובזכותה" הצטרפו שאר בנות הגן אל דיבורי הבל

אתם יודעים שהרבה פעמים אני בוכה, עצובה -בגללכם.
הלא אחי ובשרי אתם, אנו אחים! ערבים זה לזה!
אבל, התהום פעורה בינינו, הדעות כה קוטביות, כה שונות...
לא פעם קרה שבגלל דעות לא זהות התחילו מכות בין חברתי מהכיתה לביני, ובין עוד אנשים מכם לאנשים משלנו.
בלבכם יש רחמים, רואים את זה. לב יהודי -יש לכם. אבל, צריך לזכור שלא צריכים לרחם על האויבים כי אם במלחמה ירחמו על האויב-הוא יתגבר, ישמיד את

הסלולארי של אהרון צלצל, שלומית על הקו. חיוך עלה על פני אהרון והוא ענה.
-"שלום." פתח אהרון
-"איך אתה מרגיש?"
-"ב"ה מעולה."
-"איפה אתה? יש לידך רעש מוזר"
-"בבית החולים, עם אחותי."
-"איזו אחות?, תן לי לנחש, אממ, שוב פדות?"
-"כן, אנחנו ממש לא יודעים מה לעשות איתה" אמר בדאגה.
-"היא בדיכאון בגלל מיטל?" התעניינה.
-"כן, רוצה לבוא להיות איתנו קצת?"
-"אני עכשיו גמורה מעייפות,

היא ישבה ובכתה, כהרגלה בשבועיים האחרונים, על האדמה. ראשה טמון בין ברכיה, נותנת לזיכרונות לרוץ במוחה- כך, בלי סדר. "כאן שיחקנו, מיטל ואני, בתופסת כשהיינו קטנות, וכאן דיברנו על המבחנים. על החול שם היא נפלה ושברה את הרגל"

אנחה עמוקה בקעה מפיה קשה לאבד חברה, עוד יותר קשה לאבד חברה טובה שהיא ממש כמו אחות ...

קול מוכר העיר אותה מהרהוריה: "פדות, בואי, כבר ערב".
-"אולי זו מיטל??" –הרהרה