אך נחזור לטיול-
כשנה וחצי לאחר שאימן נעשתה נכה, יצאו הבנות לטיול קבוצתי.
תחילת הטיול הייתה במטע בננות יפה במיוחד.
היום היה יפה, הכל היה נעים, והבנות התגעגעו לאמן.
לא היה כל דבר מצחיק בלהשאיר אותה לבדה בבית. הן יצאו מפני שהפצירה בהן, כי זכרה כמה שנהנו בטיולים שהיו יוצאים אליהם כל שנה לפני שנפגעה.
הן לא רצו לעזוב אותה לבדה,אבל יצאו. גם כדי לשמח אותה בהליכתן, וגם משום שקיוו לחזור עם חוויות ולהצחיק אותה.
אך לא היה שום דבר מצחיק, וכבר עברו שעתיים מאז יצאו למסלול .
לפתע, באמצע המטע, נתגלתה לעינהן תופעה מוזרה. כל אדם שעבר מתחת לעץ בננות מסויים – בננה נפלה בדיוק רב על ראשו. האנשים המשיכו ללכת בלי להגיב.
(יש לציין שהן יצאו עם חבורת-בני-ארבעים-חנוטים, ז"א- כאלה שאינם מפגינים עניין כמעט בדבר, ואדישים באופן איום לסביבתם.[היו מעט יוצאי דופן, כמובן])
משהתקרבו מעט, ראו קוף העומד על העץ, בידו אשכול בננות, והוא מיירט כל אדם העובר תחתיו. מי בבננה בשלה-בדיוק, מי בירוקה, ומי ברקובה –מעט.
-כל אחד לפי אופיו- לחשה רותם לתמר,
וזו הנקודה בה התחיל סיפורינו.
הן כרעו תחתיהן, באמצע המטע. הקבוצה כולה בהתה בהן בתדהמה.
שני אנשים נגשו לעזור להן לקום, אך כשהתקרבו קרסו על האדמה גם הם.
המדריך מעט רגז על ההפרעה הפתאומית כבר בתחילת המסע, אך ניגש לעזור גם הוא.
גורלו היה דומה.
תוך זמן קצר היתה הקבוצה כולה שרועה על הארץ.
אין מה לומר, צחוקן היה מידבק.
רק אישה אחת הצליחה שלא לצחוק.
הייתה זו אישה לבושת שחורים שכונתה בשם "גרינדלסברבאום-גרונדלביץ'" גרינדלסברבאום היה שם המשפחה של בעלה, ולאחר מותו עיברתה את שמה לשם משפחה בעל צליל דומה- גרונדלביץ'.
לזכרו ביכרה להקרא בשני השמות.
התאומות קראו לה בקיצור ג"ג. שאר חברי הקבוצה פשוט לא קראו לה.
כפי שאמרנו- ג"ג לא צחקה. היא לא הייתה מסוגלת לצחוק, המסכנה.
כל דבר אמלל אותה ביותר, ועכשיו הייתה אומללה במיוחד. לא די שאף אחד לא דיבר איתה מתחילת המסלול, אלא שכעת כולם צוחקים בלעדיה.
ג"ג חשה כ"כ מסכנה עד שהתחילה לבכות.
לדמעותיה הייתה השפעה מדהימה על התאומות,שלא היו מסוגלות לראות אדם בוכה. הן הפסיקו לצחוק, ובעקבותיהן שאר הקבוצה.
-ג"ג!- קראה תמר בדאגה כנה –מה קרה לך?!-
הגברת גרינדלסברבאום-גרונדלביץ' הביטה בהם בחוסר הבנה גובל בעלבון.
-אהמ..- נסתה רותם –הגברת גרינ...גרונ...גרגרגר...-
היא השתתקה, נבוכה מעט.
-גרינדלסברבאום-גרונדלביץ'- ענתה ג"ג בחומרה
-אכן- אישרה תמר
-מה קרה לך?- שאלה רותם –למה את בוכה?-
-ובכן- ענתה הגברת –זה מפני שאני אומללה!-
-אומללה!- חזרו אחריה כהד
-האם יותר לי לשאול מדוע הגברת הנכבדה אומללה?- הצטרף אחד לשיחה
-הו,בוודאי!- קראה ג"ג
-ראשית, אני אומללה מפני שאף אחד לא דיבר איתי מתחילת המסלול, שנית..-
תמר כחכחה בגרונה.
רותם גם.
-מה?!- שאלה גרינדלסברבאום
-נדמה לנו...-הססה תמר
-שזה מפני...- המשיכה רותם
-שם משפחתך ארוך מידי, גבירתי,.- נחלץ אחד לעזרתן (אגב, אחד זהו שמו)
-ומשום שאיננו מעוניינים לפגוע בכבודך, ואיננו מצליחים לזכור את כולו, נאלצים אנו שלא לדבר איתך, לצערנו..-
-אהה- התערב אחד האדונים –כמדומני שאם תואיל גבירתי לקצר את שם משפחתה..-
-או להודיענו את שמה הפרטי- התערב אחד
-אכן,- המשיך אחד האדונים-
- כמדומני שמצב כזה יקל עלינו ל...שוחח עימך בנחת-
-או!- נאנחה גרינדלסברבאום בהקלה –
- אך זה העניין! ובכן, כעת הכל מובן, ואיני אומללה כלל! שמי הפרטי הוא
יילנה-יבגנצה-סוסקצינטולה-ארתיסתאל-
הם בהו בה. פשוט בהו.
-קראו לי בקיצור...- נסתה תמר לסייע..
הגברת הביטה בה בתימהון מושלם.
-ובכן..- אמרה רותם –קל יותר לזכור שם קצר. משהו כמו... שתי אותיות..-
-אבל אז- כמעט בכתה הגברת, אומללה מחדש –
-אבל אז יאבד שמי מהודו ותפארתו, ומשמעותו עתיקת היומין תאבד את...
תאבד את.. משמעותה!!-
-אין מנוס- נאנח אחד
-נאלץ שלא לפנות אליך במשך כל המסע – גנח אחד האדונים
-או שאפשר- הציעה רותם
-שנקרא לך בראשי התיבות של שמך!- סיימה תמר
-רעיון מצויין!- קראו כולם
-ומה דעתך?- שאלה תמר את ג"ג (שכן זו שתקה)
-נקרא לך ג"ג!- קראה רותם
-הו לא! איני מסכימה לזאת! איזה ביזיון זה להקירא ג"ג! האינכם חושבים?!-
-ובכן..- הציע אחד – ניתן להפוך את סדר האותיות..-
הגברת נראתה מרוצה.
הרעיון התקבל בתשואות.
יילנה-יבגנצה-סוסקצינטולה-אריסתאל גרינדלסברבאום-גרונדלביץ' תכונה מעתה ג"ג.
בחילוף אותיות, כמובן.
הפיתרון המושלם נמצא, וג"ג נראתה מאושרת.
הקבוצה, שכבר הספיקה להתנער מהחול ומהפגנת האכפתיות, שבה לצעוד באדישות בעקבות המדריך.
דבר לא השתנה, לבד מכך שאף אחד פסע בניחותא ליד ג"ג, משוחח איתה תוך שימוש בלתי פוסק בראשי התיבות של שמה.
ג"ג. בחילוף אותיות, כמובן.
תמר ורותם פסעו מאחור, מצחקקות על דא ועל הא.
מעודדות מתגליתן החדשה.
הקבוצה שלהן אנושית, אחרי הכל.
-סוף פרק ראשון...-
תגובהתגובות