שנות אור של אהבה

עד שבאת חשבתי שהעולם מורכב מצבעים ובתי קפה.

אח"כ בגרתי וגם מיסטיקה הניחה את דעתי.

נתתי לי לשקוע בין חלה של שבת לפתקים קטנים על המקרר.

היה נוח. נוח ונעים.

ובין שיר לשיר, בזמן שקילופי העיפרון נפלו לי בין דפי המחברת,

(כשהייתי מחדד את העיפרון והזמן)

היו רגעי חסד של שקט.

חלקו מבורך, שאריתו לא, תלוי.

היחס היה משתנה עם סוג הכתיבה,

עם השעה ומס' הכוכבים שהייתי מצליח לדוג מהחלון במטבח.

אהבתי ועודני אוהב,
(אוהב את המרקם של שן שום קלופה לפני הנפילה לסיר מבעבע.

אוהב את חיוכם של פועלי בניין בסיום פרוייקט של שנתיים.

את אהבתם של זוג צעיר,

פרח סגול,

כומתה כחולה,

ותחנת אוטובוס הומה אדם.

אוהב ומעריץ את סבלנותו של האדם שדמו נמרח בקרב על מולדתו.

והוא מביט בנכדתו ביום גיוסה, ממשיכה בדרכו. גאה.)

אהבתי גדולה ושמחתי שקטה.

ואיך אוכל שלא?

_____

(12.11.11)