גם אני, פרח.

הם אומרים לי תראי, תשמעי,

אבל אני רואה, שומעת, בלי העזרה שלהם.

הם מבקשים ממני – רק תדעי,

אבל אני יודעת

אז הם הולכים.

למה הלכתם?! כנראה אני יכולה להמשיך לשאול,

תשובה אני כבר לא אקבל.

אני צריכה אתכם, תעזרו לי לפרוח ולגדול.

עד עכשיו עזרתם לי לשכוח, לאן נעלם ה "להתקדם" ?

נכון, אני ילדה גדולה,

אז מה?! מי אמר שגדולים לא צריכים עזרה?

אנחנו כנראה מתבקשים לעשות הכל לבד ובסוף מהם רק ההערה.

טוב נו, לפעמים זה הארה.

אז הגדולים שביננו, צר לי לאכזב אתכם,

תפקידכם לא נגמר, ולנו יש עוד הרבה משימות בשבילכם,

נתחיל באחת, קטנה,

תשימו לב.

אתם דרושים, בלעדיכם לנו קשה ללבלב.

כי לפרח, גם כשההוא גדול,

דרושים הצל, המים והאור.