למה דוקא ברגעים אלו קל לי?
איך פתאום המילים מאירות לי?
ושוב, "אלוקי נשמה"...
אבל לא! זה לא שוב, זה מחדש.
היום זה פעם ראשונה
כי להם זה כמו חיים חדשים.
הם לא יראו יותר את אבא שלהם.
הם לא יראו.
הם לא יבחינו, ויתבוננו,
בפנים שלו עוד פעם כשהוא יעיר אותם בבוקר.
ושוב הבכי,
מי הרשה לו להגיע בכלל?!
כנראה שדרך הדלת האחורית לא צריך לבקש רשות.
אז מה?
נכון, מותר לבכות ואמא אומרת שזה גם עוזר,
ואם זה לא עזר לי, מה זה אומר?
אני לא בסדר?!
כבר הגעתי ל "מחזיר נשמות לפגרים מתים"
והמילים, רוקדות לי בין העיניים,
מנסות להעביר לי מסר חדש.
שאותו לא הבנתי. לא רוצה להבין.
תגובהתגובות