סתם פותחת את המחשב לרגע.
מעיפה מבט.
"יצירה חדשה.." טוב, למה לא, בעצם?
כשאתם שואלים אותי מה שלומי. מה אתם רוצים לשמוע?
אספר לכם
על הסיוטים שרודפים בלילה, הזיעה הקרה שמכסה הכל, והחושך העוטף והמחניק.
אני אספר גם על הכאבים, החלומות והגעגועים לאנשים שאהבתי כל כך.
אבל לא אשכח, כי חינכו אותי יפה-
לספר גם על דברים אחרים מעט.
על הצחוק המתגלגל של אחותי הקטנה שאוהבת כשאני מניפה אותה גבוה גבוה באוויר.
על החיוך הגאה של אמא כשאני מנגנת לה איזשהו שיר.
על החברות, והחבר'ה שמפרגנים ואוהבים, גם אם אין להם שום מושג מה עובר לי בפנים.
על נסיך חלומות, ותקוות, ותמונות
שמלווים אותי כשאני מחייכת לעצמי.
אני אוכל לתאר לכם בלי סוף, בדיקות, עינויים, גיהנום.
אוכל גם לספר איך אני מחליטה לפעמים
להושיט לכל אלה- ידי לשלום.
מה אתם רוצים שאספר, כשאתם פולטים "מה העניינים?"..?
רוצים אולי שאני אשאל אותכם שאלות נוקבות
ואחייך חיוך שמבין?
אולי אתם חושבים שמרוב שאני עסוקה בלרחם על חיי המוזרים,
אז לא נשאר לי זמן להיות אכפתית בכלל
לאחרים.
אז יש לי זמן. אני פה.
אל תשאלו אותי מה שלומי, ואיך בבית
כי לי זה קצת עצוב.
ספרו לי, תלחשו בדמעות או בשמחה-
את מה שמעיק לכם בלב. אני אהיה איש שיחה
אני רוצה כל כך לשמוע ולעזור.
רוצה לצחוק אם תספרו בדיחה.
בואו, התקרבו,
לא אכעס אם גם אתה-
תספר לי מה שלומך.
תגובהתגובות