לא לדעת שום דבר
להפוך כבר לסתם עבר
בעולם חשוך וקר...
כשאני אומרת דברים כאלה- כולם עליי מזנקים במהירות
חופרים לי על ייעוד, על נשמה, על שליחות
על זה שעם ישראל נועד למלכות
מדברים המון על איזשהו אבא שם בשמיים
אבל הגורל די מאכזב בינתיים
נשמות גבוהות, ולהתעלות במידות
וכמה יש בי כוח ועוצמות...
אני תוהה לאיפה נעלם כל הכוח, והעצמה, ונשמתי היקרה,
כשאני מתגברת על קושי ומתמוטטת די שבורה
אז אל תגידו שוב שהם לצידי גם אם אני לא מרגישה
הבנתי כבר הכל ועכשיו מצאתי מסך אדישות במגירה
אני יודעת להסתיר חיוך עצוב ומבט נוגה
עם שקר של שמחה שעל פניי עולה.
ולא אכפת לי שהשירים שלי מגלים דברים מבפנים
אם אני ארצה לא תגלו כלום גם מהמילים.
ומתוך השתיקה, נזכרת ש... תמיד הייתי קצת אחרת?
לכן, למרות הכל, עושה עוד צעד אל העולם אליו אני שייכת...
תגובהתגובות