פרק ב'
דולי פילסה את דרכה בינות להמוני האנשים שגדשו את התחנה.
היא טיפסה אל הקרון, תרה אחר מקום שקט.
לבסוף התיישבה במושב הפינתי על יד החלון, היא הבחינה באביה,
עומד על הרציף ומחפש אותה.
היא נופפה בידה דקות ארוכות עד שהבחין בה.
חיוך הסתמן על פניו העייפות, הוא הרים ידו ונופף לה בחזרה.
הרכבת החלה במסעה.
דולי הביטה אל הנוף החולף במהירות מסחררת,
אט אט התחלפו הכפרים הקטנים בנוף חד גוני של יערות.
דולי פנתה עתה לסקור את שכניה לנסיעה.
מולה ישבו אם ושתי בנותיה, האם אכלה במרץ את ארוחת הבוקר שלה,
כששתי בנותיה נמות עליה שנת ישרים.
דולי הסיטה מהן את עיניה בשיעמום.
היא לקחה את תיק היד שלה, פתחה את הרוכסן הפנימי, והוציאה את התמונה.
אתמול בערב, נתן לה אותה אביה.
וזאת אחרי שכבר חודשים הם מדברים על הנסיעה הזו ומטרתה.
עכשיו, בשקט ששרר בקרון, פרשה מול עיניה את התמונה.
היא סקרה את הדמות הנאה שבה שוב ושוב, לומדת את תוי הפנים,
את זויות הפה בעת חיוכה העדין,
את המבע העמוק בעיניים הבהירות, הקמט הזעיר במצח...
עד שיכלה לצייר אותה במוחה גם בעצימת עיניים.
רגשות מעורבים נלחמו בליבה בקשר לדמות זו,
היה בו בליבה כעס, אך עם זאת לא יכלה שלא לאהוב
את האישה היפיפיה שבתמונה,
אולי היה זה המבט הטוב בעיניה,
או העדינות שנצטיירה על פניה.
האהבה והשינאה נדחקו שתיהן אל ליבה.
*
גב' ברמן הביטה באהבה על שתי בנותיה היחידות.
יסכה ישבה על רצפת חדר המגורים, בונה מגדלים מקפיסי העץ שלה.
מרים לעומתה, ישבה על השטיח בפינה וקראה בספר,
מבטה של האם נעצר עליה,
עינה רפרפו על ילדתה בת הארבע היושבת וקוראת ברהיטות,
נראה כי מירלה שלה מדלגת על הילדות,
והיא כ"כ רוצה אותה עוד ילדונת.
ושוב הרהרה האם בשוני הרב שבין בנותיה.
חוץ מיום הלידה שלהן, אין דבר זהה בינהן.
יסכה, הגדולה שבין השתיים, ילדה ככל הילדות.
ילדה חייכנית ומתוקה.
אמנם אין היא יפה או חכמה במיוחד,
אך ילדה נוחה וצייתנית היא,
לעולם לא תמרה פי אביה ואמה,
כבר מילדות יכולים להווכח הוריה, כי רק נחת תסב להם ביתם זו.
חיוך של נחת מסתמן על פניה של האם, גאה היא ביסכלה שלה עד מאד.
מרים, מפליאה כל רואיה,
תלתלים זהובים ורכים לה, תוי פניה נראים, כאילו צויירו בידי אומן.
ועיניה כחולות וגדולות, מוקפות במסגרת ריסים שחורים וצפופים,
אשר מדגישים עוד יותר את יופיין.
לא רק יופי לה, חכמה ומפותחת היא הרבה מעבר לבנות גילה.
קליטה מהירה לה ושפה עשירה.
אמנם טובה היא באופיה, לב טוב לה.
אך עקשנית היא ועומדת על שלה,
תכונה זו מדאיגה את אמה שלא מפסיקה להתפלל,
שיגדלו שתי בנותיה וילכו בדרך הישרה.
תגובהתגובות