בס''ד
דרדס...
לאורך ההר, בין כרמים ופרדסים
נמצא לו בית, עם תשעה דרדסים.
ההורים עובדים, השאר לומדים
אך לא על כולם אנחנו מדברים.
הדרדס הגדול, נסע למרחב
לחפש האחד, אשר יאהב.
לאחר שתר, ותר, ותר
רק מעט מאוד כח בו נותר.
הגיע הוא אל גינה
מיוחדת מאוד בסיגנונה.
צורות ומראות, מחול של צבעים
הוכנס הדרדס והוקסם מהדברים.
רצה גם הוא
להיות יפה כמו כולם,
אך מה לעשות
דרדס הוא, ולא מושלם.
ניסה הוא לדבר, להתחבר
ובמשך הזמן- התאקלם הוא מהר.
אך עדיין,
משהו בלם מבפנים,
מה אני עושה פה?
דרדס בין הפרחים?
איפה פינתי החמה, ליד האח?
לאן אלך לי, ולאן אברח?!
ואז עלתה לו הארה
כיוון ממש לא רע:
"האם יכול אני לחשוב כך?
אולי בכלל אני פרח?"
כן, זהו בהחלט רעיון
אולי אף הגיוני ונכון,
אולי הדרדסיות היא רק בין ההרים,
ואני בעצם פרח יפה ומקסים?
כך חשב הדרדס בתוך- תוכו
ואמץ את מחשבתו בכל כוחו-
אם הנני פרח
ובין כולם אותו דבר,
איך לא שמתי לב
ממזמן, בעבר?
כל פרח מקסים הוא
הובא מבין ההרים, המרחבים,
אל הגינה המיוחדת
מקום המבטחים.
קשה קצת להרגיש כך
כששום דבר לא בטוח
אך מוכרחים, אין ברירה
להפיץ הלהבה, האורה.
לאורך ההר, בין כרמים ופרדסים
נמצא לו בית שהיה שייך לדרדסים
אך כל אחד פרח
צמח פורח
הגדול גילה זאת
לאור הירח.
תגובות
[אני רק תוהה לאן זה מכוון..]
אהבתי מאוד :)
שיר עם מסר חשוב ועצום.
(הסוף קצת לא ברור, הוא פרח או דרדס?)