יצירות של רייסית

קינת גולה וגאולה יודעים ולא יודעים בעיקר מבולבלים איך לקרוא מה לבכות ומה לצחוק ואולי פשוט לשתוק. כי טוב וגם רע גאלתנו ומדוע נקרע? אליך כוספים אך לא מוצאים נותרים מבולבלים. לבן שחור, זעק תקווה, במתיקות וייסורים, בשלום ומלחמה, בנטיעה ועקירה, באהבה ובשנאה, באמונה ובמרידה, באהבת אחים ואף אויבים. בשרים וסוררים, בצדיקים ומרשיעים, בירושלים ובלי אורה, בהר ובלי נורא. בהתקדמות פלאית ובנפילה שנית, מדינת גאולה וגם גולה, ואם זו גלות או גאולה... הנבואה תחזור ושמך עוד יאור? ומקדש יבנה ועולה תעלה? ומה זה ואי הוא זה, כה זר וכה מוזר. עולם אכזר. קיים הכל וכה חסר טוב כל כך וכה קשה קרוב עד מאוד וכה רחוק ולא נותר כי אם לשתוק. בלב תפילה, השיבנו ונשובה, לאן נשוב? הלא נדע אותך בלבד, באמונה. אליך נקרא ונקווה גאלנו ונחזה באהבתך עוד תגלה כי כך, אבא, לך נאה.

בקשה קטנה ישר מהלב. איני יודעת מה עשתה למעלה אבל למטה... תפילה פשוטה, במילים אמיתיות, אישיות, פנימיות, מחוללת נפלאות. האושר הגדול, הגיע לאחר שנים של געגוע והמציאות- עולה על כל דמיון. כך, במילים ישירות כתוצאה משיעור אפילו לא ברמיזות עקיפות התגשם החלום.

בס''ד המסך נסגר לאחר מספר דקות. המופע נגמר אחרי עבודה של שעות. מה נשאר לי מכל ההשקעה? מחמאות, סיפוק, זה העיקר בהופעה?! הלחץ לאיטו עובר הכאב ראש חוזר. אבל למה כואב? מה קרה ללב? למה יש רצון לבכות, כשכולן לי באות להודות? עכשיו, את התשובה מצאתי, למסקנה אשר חיפשתי: כאשר לא נהנים מהעיקר בסוף, בפה, הטעם מר...

בס''ד דרדס... לאורך ההר, בין כרמים ופרדסים נמצא לו בית, עם תשעה דרדסים. ההורים עובדים, השאר לומדים אך לא על כולם אנחנו מדברים. הדרדס הגדול, נסע למרחב לחפש האחד, אשר יאהב. לאחר שתר, ותר, ותר רק מעט מאוד כח בו נותר. הגיע הוא אל גינה מיוחדת מאוד בסיגנונה. צורות ומראות, מחול של צבעים הוכנס הדרדס והוקסם מהדברים. רצה גם הוא להיות יפה כמו כולם, אך מה לעשות דרדס הוא, ולא מושלם. ניסה הוא לדבר, להתחבר ובמשך הזמן- התאקלם הוא מהר. אך עדיין, משהו בלם מבפנים, מה אני עושה פה? דרדס בין הפרחים? איפה פינתי החמה, ליד האח? לאן אלך לי, ולאן אברח?! ואז עלתה לו הארה כיוון ממש לא רע: "האם יכול אני לחשוב כך? אולי בכלל אני פרח?" כן, זהו בהחלט רעיון אולי אף הגיוני ונכון, אולי הדרדסיות היא רק בין ההרים, ואני בעצם פרח יפה ומקסים? כך חשב הדרדס בתוך- תוכו ואמץ את מחשבתו בכל כוחו- אם הנני פרח ובין כולם אותו דבר, איך לא שמתי לב ממזמן, בעבר? כל פרח מקסים הוא הובא מבין ההרים, המרחבים, אל הגינה המיוחדת מקום המבטחים. קשה קצת להרגיש כך כששום דבר לא בטוח אך מוכרחים, אין ברירה להפיץ הלהבה, האורה. לאורך ההר, בין כרמים ופרדסים נמצא לו בית שהיה שייך לדרדסים אך כל אחד פרח צמח פורח הגדול גילה זאת לאור הירח.

בס''ד שום דבר לא מובן מאליו קשר בין אנשים, שמדברים על קשר. שום דבר לא מובן מאליו דיבור, על דיבורים. מאחורי כל דבר, יש מחשבה רצון לקיום. מאחורי הקשר- יש השקעה ומאחורי הדיבור- התגברות על קושי. דברים לא מגיעים מעצמם יש מכוון, ויש מכוון למכוון.