בעזהי"ת
מזה זמן מה, כרוכים חיי בחייה.
היה בה משהו נאיבי, ביזארי, תמוה-- ואני נאלצתי לשבת שם, ממול, לבטיה פרושים למולי, חלקם פרשה היא בעצמה וחלקם נתגלגלו לידי בדרכים לא דרכים, בחירותיה שטוחות לרגליי, ואני רואה איך במו ידיה היא הורסת לעצמה את החיים.
רואה אותה מתקשרת עם סובבים.
חביבה, חייכנית, סוחפת.
לפתע נתקפת עצבנות- מה, ובלי משים שורפת גשרים, מקללת זורקת קורעת צועקת זועקת עזרו לי--
היא בן אדם חופשי, כך היא אומרת.
כבולה למערכת של חוקים חברתיים.
משועבדת למודרניזציה האופנתית ולבריחה.
בן אדם חופשי, כך היא חוזרת.
כולה לשגעונות שלה עצמה.
תגובהתגובות