בס"ד
שני אהובים
הנחתי שעזבת כי בדרכי נפלתי.
חשתי שבגדת, לאחר שעלייך סמכתי.
טעיתי בחשבי שאתה כבר פה,
ואמרתי שאם אתה לא,
אז בוודאי בקרוב תבוא.
וודאי שתבוא!
כי אנחנו בלתי נפרדים,
כמו שניצן לא גדל בלי גבעול.
אנחנו שני אוהבים,
ואהבה הרי גוברת על הכל.
תחושת פספוס וכעס.
אי-וודאות, ורעד.
זו היא אני, עכשיו בוכה.
האם אתה יודע שאני מחכה?
דמעה זולגת על לחי,
מדוע הנחת לה לזלוג ולצנוח?
היכן חבוי אתה אהובי?
היאך בלעדי יכול אתה לשמוח?
כי אנחנו בלתי נפרדים,
כמו שניצן לא גדל בלי גבעול.
אנחנו שני אוהבים,
ואהבה הרי גוברת על הכל.
כשתשמע אותי קוראת אלייך,
ותניח שאעשה זאת שוב.
כשתחשוב שאני חושבת עלייך,
אז תדע.. בידך אולי טעות.
כי הניצן פורח רק פעם אחת,
ולאחר מכן הוא נובל.
אמנם מחזיק זמן- לא מעט,
אך שנית איננו חוזר.
אך אנחנו בלתי נפרדים,
כמו שניצן לא גדל בלי גבעול,
כי אנחנו לא פרחים בודדים,
אנו שדה שפורח על אף הכל...
אז תתראה אותי רצה אלייך,
כנוהג שני אוהבים.
שרה את שיריי רק עלייך,
שומרת לך אמונים.
אני יודעת לא עזבת..
אתה פשוט נסתר מפניי לפעמים...
תגובהתגובות