שאלת אותי מה אני מרגישה.
התשובה היא שכלום.
זה מה שאני מרגישה.
חבל.
מה, זה באמת ייגמר ככה? או שלא?
לא רוצה לדבר איתך, אבל רוצה אותך. מה עושים? לא עושים.
זהו. עכשיו שקט. טוב.
השתיקה הזו בוערת בי. מה זה אומר הפסקה? מה זה אומר לעזאזל? שלא נדבר? שכן?
את רוצה להמשיך להיות בקשר? או שפשוט את לא רואה מציאות אחרת אז מעדיפה להמשיך?
לא רוצה להיות חברה בגלל האגו של הזולת. אני לא צריכה שיאהבו לדבר איתי ולא יאהבו אותי, ואני כן.
בקצב הזה יותר טוב לבד.
כן, לבד.
***
ה-פ-ס-ק-ה. נראה לי שהמילה הזו מאיימת יותר ממה שהיא. אבל מה היא?
מה ההגדרה של הפסקה? מי אמור לשבור את השתיקה? אני? את?
ואי אפשר לחלוק עם אף אחד, כי כולם שונאים אותך, ואף אחד לא מבין אותי. אז אני צריכה לשתוק.
ואין מי שיקרא את השתיקה הזו, כי את הלכת, והרי חבר הוא זה שאמור לקרוא את המילים שמעבר לדממה.
אין מי שישבור את השתיקה.
אז אולי עדיף שלא יהיה אף מישהו בסביבה, שהרי, ממילא הוא לא איתי, הוא עם עצמו, המישהו הזה.
לבד?
לא, זה לא טוב. "לא טוב היות האדם לבדו". וזה בדיוק העניין, שבתחילה זה היה עזר, עכשיו זה כבר כנגדו. לא צריכה טובות.
אין ברירה, אבל בוחרת לבד.
אלוקים, מה? מה יהיה? יהיה טוב. סתם כי ככה כולם אומרים. וככה גם את אומרת. את לא באמת מאמינה בזה, אז למה?
תמישיכי לקוות, בסוף זה יעבוד.
זוכרת שפעם האמנת בי? זוכרת? זוכרת שפעם החלטת שאת לא תרימי ידיים?
אז התלהבתי כשאמרת שאת מרימה, הרגשתי הישג בעובדה שאף אחד לא יכול לי.
היום אני מבינה שניצחתי בלהפסיד. ניצחון כזה, לא הייתי מאחלת גם לא לשונאים שלי.
העיקר שאת נהנית מותק, ושטוב לך בחיים, זה מבחינתי הכי חשוב.
ולא, אני לא רוצה להיות חברה שלך ולקלקל אותך, לדעת שאני לא תורמת לך כלום ושאני לא מוסיפה לך, במקרה הטוב.
אני מעדיפה להיות לבד ולהזיק לעצמי מאשר עם אחרים ולדעת שאני מזיקה להם.
עדיף לבד.
לבד.
תגובהתגובות