בפרשת חוקת שוב העם חוטא בקיטורים חסרי שחר:
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקִים וּבְמשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם
לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם
וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל.
וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים
וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל.
נחש הנחושת (סרוג מחוטי נחושת) / דרורית סן
העונש של בנ"י בא באמצעות נשיכה קשה של המוני נחשים שרפים
וגם לפיתרון הבעיה משתמש משה בהוראת ה' בנחש - שכולו מנחושת
אך לא הנחש עצמו עוזר להבאת מזור והצלחה אלא מיקומו הגבוה
גורם לבני-ישראל להסתכל כלפי מעלה
ולהזכר שרק הקב''ה יכול להושיעם.
'עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס,
וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי' (במ' כא).
באר מרים, המן היורד מהשמים ואין כניסה לנחשים ועקרבים - דרורית San שטסל
ריקודי הנחש - נס על טבעי הרחיק במשך 40 שנה את כל הנחשים ועקרבים מבנ"י
אך, כשישראל דוחים בשאט נפש את כל מערך הניסים. מנס באר מרים שהלך איתם
ועד נס המן שירד מהשמים והזין אותם ורוצים חיים נורמאליים כדרך הטבע - מגיעים
באופן טבעי שוכני המדבר האכזר - הנחשים הארסיים שהכשתם גורמת למוות מיידי.
שואלת הגמרא:
וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה?
אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה
וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים.
מדוע כנגד תלונות בני ישראל - ה' היכה אותם דווקא במכת נחשים?
כיצד מהווה הגורם למכה התרופה למכה - כיצד יצירת נחש מנחושת על ידי משה
והעמדתו על מוט גבוה ריפא את העם?
מתוך שק-סל סרוג (מרפיה בסריגת קרושה) יוצא נחש סרוג בחוטי נחושת בגוונים אדמדמים וצהבהבים
האם בתוך כל אחד מאיתנו נמצא נחש?
כיצד הנחש הפנימי מנסה להשתלט המידות המעשים וההתנהגות?
איך לפעמים עולה בידינו לרסנו אך לפעמים הוא מעורר את כוחות
הטומאה, הארס, החורבן וההרס?
האם התבוננות בנחש עצמו ריפאה את החולה?
מדוע הוא נבחר כסמל הרפואה והרוקחות עד ימינו?
הנחש בסמל הרפואה מלופף על מוט ארוך לזכר המוט הגבוה
שם משה בכדי שבני ישראל יביטו כלפי מעלה וישעבדו לבם לה'
וכך הוא מסמל בו זמנית סכנה וגם סיכוי לתרופה.
מה בעצם הטענות של ישראל? ואיזה מענה מידי הם מקבלות?
לפי הרש''ר הירש: בני ישראל קצו בחיי הניסים ורצו שיגרה של חיים נורמאליים.
שגרת המדבר הטבעית כוללת כמובן שפע נחשים שרפים, חוסר במים ובמזון.
אין משהו מיוחד בקיומם של הנחשים במדבר אלא בהיעדרם במשך ארבעים שנה בדרך הנס.
אז אם לבני ישראל נמאס מחיי על הנס והם רוצים חיים רגילים, כדאי שיתרגלו גם לנחשים.
בנאום הסיכום של משה (דברים ח' טו): ''הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב
וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין-מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ''
כל הבעיות והפגעים הרגילים היו במדבר. רק הנס מנע את הגעתם אל בני ישראל.
כאשר בנ''י קצים באוכל ובמים הניסיים, הם קצים גם בכל יתר ההגנות והשמירה הניסית,
ואז הנחשים השרפים שעד עתה לא יכלו להגיע למחנה ישראל, הגיעו בהמוניהם.
נחש כסמל לפיתוי, לחטא, ולגרימת סטיה מדרך הישר (ביאליק משתמש בתפוח פרי פיתוי הנחש כפיתוי)
אך מדוע משה מכין דווקא נחש? ומדוע את הנחש דווקא מנחשת?
משה נצטווה רק להכין שרף, לא נאמר לו בדיוק למה הכוונה? ומאיזה חומר?
הפרשנים מעירים שהנחושת נבחרה בגלל השורש הקרוב לנחש.
הנחש נבחר להראות לעם, כפי לשון המשנה שלא הנחש ממית ומחייה אלא החטא.
בסיפור על רבי חנינא בן דוסא: "תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות,
באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור,
יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית.
לאחר מאות שנים, נאלץ חזקיהו המלך לכתת את נחש הנחושת ולהורסו (מלכים ב' י"ח ד): "הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת-הָאֲשֵׁרָה וכִתַּת- נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה
כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא-לוֹ נְחֻשְׁתָּן".
כאשר נחש הנחושת אינו ממלא את תפקידו, להזכיר את ה',
אלא להיפך - הפך כשלעצמו לאמצעי לעבודה זרה ובנ"י מקטירים לו
אין יותר סיבה לקיומו. יש להפטר ממנו כמטרד מסוכן...
לכן, חזקיהו הורסו וחכמים משבחים אותו על מעשה זה.
תגובהתגובות