(תודתי לג'ורג' ארוול
הלאה, האח הגדול!)
לא עוד קידות
לא עוד התנצלויות שווא
הלאה, גינוני טקס
הלאה, אנושות
מותי מות גיבורים
התבוססי בבקשות אחרונות חסרות פשר
לבשי גאווה וצלקות שעשוע
הלאה, תרבות
הלאה, היררכיה
שמעו בנות ירושלים
קול צחוקן עולה עד רגלי הכהנים
מתאבך בעשן הקטורת
(הלאה, אל תקופת האבן
ושוב
אל האש, לנצח.)
"שלפו חרבות, רבותי
קבלו את פני הגואל."
תגובות
חמודה את. :)
אני באמת מסוגל בגלל השיר הזה לכתוב דיעה שלי על פרשיית הנצרות והנצרתיות, ואין הרבה טקסטים שגורמים לי לעשות את זה בחמש ועשרים בבוקר. [דיעה שמבוססת על מחקרים קצת עצמאיים מהותיקן, ואולי שופכים טיפה אור על הקרע אז שעולה באירוניה לקראת סוף השיר]
בהנחה שהאירוניה באמת אמורה לרמוז על כל בתי השיר
זה מרגיש יותר כמו דת היא אופיום להמונים וכאלה,
אבל איתך מן הסתם הכל לובש ארוניה כפולת פנים.
לא?