צילה הניחה את שלושת התיקים הגדולים על מיטת הברזל הקטנה ובעניה סקרה את החדר. הוא היה לא גדול מידי אבל גם בהחלט לא מידי קטן. היו בו שלוש מיטות ברזל וארונית ליד כל מיטה, בקיר הימיני של החדר ממש סמוך למיטתה היה ארון שחור וגדול מימדים ולצדו שולחן כתיבה מרווח. על הקיר ליד השרותים היה מדף ארוך שהיה מלא בספרים. חוץ מזה היו גם כמה תמונות פזורות פה ושם על הקירות.
היא לא יכלה שלא להזכר בחדרה הישן בביתה שבפתח תקווה, שם גדלה כילדה יחידה ומפונקת. בחדר ההוא היה לה ה-כ-ל, קירות צבועים בטוב טעם כשעליהם ציורים של פרפרים ופיות, ארון לבן וגדול שהכיל בו הרבה מאוד בגדים יקרים ומותגים. בחדרה הישן היה גם מיטה זוגית גדולה ונוחה עם מצעים מיוחדים בדיוק כמו שהיא אוהבת. היה שם גם מדפים מלאים בבובות ושולחן כתיבה שעליו היתה שוקדת על שיעורי הבית כמו ילדה טובה. היא נזכרה בתמונות על הקירות, המנורה הססגונית וכן בפוף פרוה הגדול שנאלצה להשאיר מאחור.
כל המחשבות האלו גרמו לדמעות לעלות בעיניה אך היא מהרה לבלוע אותם והחלה מפרקת את התיק הגדול מבין השלושה שבו היו כל שמלות השבת שלה. בעודה מכניסה לארון שמלה אחר שמלה נכנסה לחדר נערה שנראתה כבת גילה. היו לה עיני שקד גדולות וחומות ואף קטן וסולידי שהיה מלווה בנמשים שהמתיקו את פרצופה.
"שלום, איך קוראים לך?" שאלה הנערה בקול עבה שלא תאם את המראה שלה. "אני צילה ואני חדשה פה, כנראה שנהיה שותפות לחדר. מה שמך?" ענתה צילה בהיסוס קל. "אני הדס והמיטה הזאת" הצביעה על המיטה ליד החלון "המיטה שלי, איתנו בחדר יש גם את שחר שאותה בטח עוד תכירי, היא גדולה ממני בארבע שנים אבל אני מאוד קרובה אליה, בת כמה את? אני בת שתים עשר" הדס התגלתה כנעררה חברותית וחביבה והשיחה בין השתיים קלחה.
לאחר כשעה שהדס התנצלה שהיא חייבת ללכת כי יש לה שיעור פרטי באנגלית, התיישבה צילה על המיטה וחיוך קל הסתמן על פניה. 'אז נכון זה קשה לחיות בפנימיה והקשיים עוד לפני, זה כואב לעזוב משהו טוב ולעבור למקום שכזה, אבל השם איתי, הוא יעזור לי. אני בטוחה בכך! הדס כל כך נחמדה והיא טוענת שיש כאן הרבה בנות טובות וחמודות. יהיה טוב בסוף. פרק חדש בחיי מתחיל ברגע זה.'
תגובהתגובות