מחפשת אותך, מחפשת בכל פינה, אני חייבת למצוא אותך! אתה חלק ממני, חלק חשוב וגדול.
אני נזהרת להישאר בשקט, שהוא לא יידע... אם יוודע לו, זה יהיה הסוף שלי. וגם ככה אני אבודה.
פוסעת בלאט, מתפללת להצליח. מעבירה את עיניי על כל סנטימטר בחדרי ליבי. אתה חייב להיות פה איפה שהוא. חייב. אתה בטוח לא נעלם סתם ככה. אולי... לא, לא יכול להיות שהוא חטף אותך! או אולי עשה לך משהו אחר?
תיזהר, יקירי, תשמור על עצמך! אני באה, אני באה לעזור! באמת! אני כמהה לקרוא לך. לצעוק בקול, לשאול את העולם איפה אתה. אבל אז, גם הוא, גם הוא ישמע... ואז הוא יגלה... לא! אסור שהוא יידע!
איפה אתה עכשיו? איפה לא חיפשתי? יכול להיות שאבדת לעולם? יכול להיות שזהו, נגמרו לי ההזדמנויות, אין לי עוד אפשרויות לתקן? לא, אני בטוח אמצא אותך! אני חייבת למצוא אותך. בבקשה, תעזור לי... מצפון יקר שלי, תעזור לי לדעת איפה אתה! בבקשה! אתה מתאר לעצמך כמה קשה לי בלעדיך...
אוי, לא. הוא בא! הוא מתקרב! הוא חש בזה! הוא חש בחיפושים שלי! אין, אין איפה להסתתר.. מה עליי לעשות? לא, אין לי עדיין מספיק כוח לעמוד מולו. אני אנסה, אני חייבת לנסות. אבל לא, עדיין לא. בלעדיך אין לי סיכוי...
אני שומעת את קול פסיעותיו המהדהדות, שומעת את הצעדים הבטוחים ומנסה לגרש את הפחד... אני לא מפחדת, לא... אני יכולה לעמוד מולו... הנה. הוא בא. הלך עליי.
"מה את עושה פה?" הוא צועק. "ההוראות שלי לא היו ברורות? למה את בפנים?! אני אמרתי לך ללכת החוצה, בבגדים הכי חושפניים שיש לך בארון ולהשיג לך עד הלילה חבר! למה את אף פעם לא מקשיבה לי?? למה את כל כך קשה??"הוא רוקע ברגליו בכעס ואני מתכווצת עם כל מילה.
"אבל, אדון יצר הרע..." אני מנסה להגיד. הוא אוהב שאני קוראת לו ככה. 'אדון יצר הרע'. הוא טוען שזה מה שגורם לאנשים לפחד מפניו. "אדון יצר הרע..." אני ממשיכה. מרוב פחד אני לא מצליחה לדבר כמו שצריך. אני מגמגמת. "אני- אני לא... אני לא ר-רוצה..."
"את אמרת משהו?" הוא רוכן אליי והמבט שלו, המבט המפחיד הזה, העיניים שמרתיעות אותי כל כך. הכעס עולה לו לאט לאט, אני יודעת, אבל הוא מגיע בסוף... העורקים שלו אדומים, אני יודעת שעוד רגע הוא מתפרץ...
"לא, אני... אני יעשה מה שאמרת..." אני מגמגמת ובורחת, בורחת ממנו, בורחת מהמציאות... אבל לא, אין לי לאן לברוח... ואין לי כוח יותר, אני חייבת לאזור כוח ולעמוד מולו... אני חייבת לדעת, לגלות סוף סוף את אחד מסודות היקום... איך להתמודד... איך להתנגד...
הולכת, פותחת את הארון... השורט והגופייה קורצים משם, מפתים כל כך... "לא, אני לא הולכת להיכנע! אני לא אלבש אתכם!" אני צועקת בנחישות שלא מרשימה אף אחד. אבל אז הפרצוף המאיים שלו מהבהב עליהם ואני סוגרת את הארון, מתנשמת. הפעם אני אלחם מולו. בלי כוח, בלי מצפון, עם נשמה שלא ברור איפה היא, אני אלחם. וגם אם אפסיד במלחמה- אני לא אכנע לעולם.
אני הולכת לעשות את זה.
אני הולכת להתמודד מולו.
יהיו קשיים. יהיו נפילות. יהיו דמעות. אבל אני לא אפחד. אני בת לעם ישראל, אני בת לעם הנצח. עם הנצח, שלא מפחד מדרך ארוכה.
"אני מקפיץ אותך לים מעורב, בטוח יהיה שם איזה בחור לוהט ככה שתתחילי איתו... את מוכנה כבר?"
אחרי כל ההחלטות, המחשבות, ההכרזות.... מול הקול שלו אני מתקפלת שוב.
"כן, רק רגע. אני באה..."
"ותביאי את הבגד ים החדש שלך!" הוא צועק. "אני אוהב אותו!"
yes I, love to make love to you baby... make love tonight.. so many ways wanna touch you tonight..
האייפון שלי התריע. אסמס. פתחתי אותו תוך כדי שאני נכנסת לאוטו, בתוך השקית מונח בגד הים הלבן, כמו שהוא ביקש. העפתי מבט באייפון ועצרתי את נשמתי. ההודעה היא מהמצפון שלי!! סוף סוף! פתחתי אותה, מתוחה.
"יופי, הודיה, שוב נכנעת?! שוב?! ככה את מתקפלת? את פחדנית עלובה, הודיה. פחדנית עלובה. ולא יותר מזה. איפה הודיה שהכרתי?! פעם היית צועקת עליו. מתמרדת מולו. ופתאום, שינוי של אלף מעלות, מה קרה, נעלמתי לך לכמה ימים- אחרי ששכחת מקיומי, כמובן, ואת נכנעת לו ככה?! שתדעי שבתור המצפון שלך אני מתבייש בך..."
קראתי את ההודעה, ושנייה לפני שהוא התחיל לנסוע, החלטתי. פתחתי את הדלת של האוטו, נתתי ל'אדון יצר הרע' סטירה מצלצלת והלכתי. אני יודעת, אני אשלם על זה אחרי זה. אשלם ועוד איך.
אבל עכשיו? עכשיו ניצחתי. וטעם הניצחון כל כך מתוק.
כל כך מתוק.
אני יודעת, הפכתי את המלחמה עם היצר הרע למשהו אמיתי ודרמתי, וכמובן שהגזמתי, אבל רק בשביל הדרמה הקצנתי קצת.. מקווה שתבדילו בין דמיון למציאות.
תגובהתגובות