זיכרונות מודחקים.

אתה עושה אותי כל כך מאושרת,

כל כך שמחה, מחייכת, 

ואני כמעט לא שמה לב-

שביחד עם זאת

אתה עושה אותי כל כך לא מוכרת,

עושה אותי שונה,

גורם לי להיות אחרת.

אומרים שאם לא שונאים, אוהבים,

ואם לא נלחמים- חברים.

אז אצלנו זה בהחלט המצב;

נלחמנו, ונלחמנו בלי הפסק

יום ולילה, בלי מנוחה, רק מלחמה

עד שכוחותיי נחלשו והחלטתי להיכנע.

הגעתי אלייך עם דגל לבן,

והתחננתי שלא תהרוג אותי-

מתברר שזה היה מיותר.

אתה חייכת, והיית אליי כל כך נחמד..

עד שהמלחמה נשכחה, 

ואני נשארתי איתך.

איך שהוא הצלחת,

אולי עם שיקוי קסמים,

למחוק ממני את כל זיכרונותיי

למעט כמה יותר מדי חשובים.

ולכן הקרב ההוא נשכח,

וכבר אני כמעט ולא זוכרת

איך הרמת את חרבך,

בעוד ניסיון לראות אותי נופלת.

את אותם זיכרונות,

שלא הצלחת למחוק,

אתה גורם לי לדחוק עמוק.

אתה מציג לי יום ולילה,

ממלא אותי בדרמה

חושב איתי ומדבר איתי,

על הכל.

אתה חלק כל כך גדול מהחיים שלי...

איך יכול להיות ששנאתי אותך פעם?

איך יכול להיות שהייתה מלחמה?

על שאלות כאלה אתה עונה שפעם-

פשוט הייתי מבולבלת. אבודה.

ועכשיו מצאתי אמת, כשמצאתי אותך.

אתה יודע למה אני כותבת את השיר הזה?

הרי אחרי הכל, אני כן אוהבת אותך.

ורוצה להישאר איתך לעד.

אתה גורם לי אושר,

שאף אחד לא מצליח לגרום.

אתה הכל.

אבל... כשאתה מדבר עליי,

משהו בזיכרונותיי המודחקים מרגיש לא נכון,

והבעת הפנים האוהבת שלך...

לפעמים קצת יותר מדיי אוהבת.

ולפעמים בלילות, כשאני שוכבת לצידך

ולא נרדמת-

אני שומעת באוזניי קולות,

שומעת ונבהלת.

הקולות מספרים לי סיפורים ישנים,

שמועות..

על כוח מיוחד שיש לך, משהו על דיבור קסם-

אולי על זה שאתה משכנע כל אחד בצדקתך...

אז אני מתעוררת, מבוהלת,

מסתכלת על פנייך השלוות, הישנות

וקצת חוששת.

זיכרונות מודחקים, 

פורצים לתודעתי באותם רגעים

ולאט לאט, צעד צעד,

אני יורדת מהמיטה ומתרחקת לסלון,

רוצה להתרחק ממך...

מפחדת שהתקרבתי יותר מדיי.

ואז אתה מיד מתעורר,

מבחין במיטה הריקה-

ורץ לסלון, להוציא לי את השטויות מהראש.

לוקח לך זמן לשכנע אותי,

אבל תמיד בסוף אני חוזרת.

לחיבוק שלך, למילים שלך,

לדרך שאותה אני אוהבת.

ורק לפעמים, עם הזמן פחות ופחות

אני מתעוררת, מבוהלת, בלילות

שומעת בראשי קולות,

ומתעלמת.

כי יש לי אותך, לצידי,

ואתה- שמכונה בפני שונאיך יצר הרע-

מגן עליי תמיד, מכל שטות וזיכרון-

אתה, עם כוח השכנוע האדיר שלך...

כבר כמה חודשים לא ברחתי, בלילה, לסלון.