קראתי לך, נקבתי בשמך, חיפשתי.
לא ענית.
ביקשתי מענה, זעקתי, התחננתי.
אתה דממת.
בכיתי, התייפחתי, מילאתי נהר דמעות.
נעלמת.
התייאשתי, הרפיתי, חדלתי מלרצות.
ואתה - החרשת.
דיברתי, שפכתי ליבי. הייתי כחולמת.
חשתי בדד.
השתתקתי, צעקתי לך צעקה אילמת.
נשארתי לבד.
הבנתי כי אין מי שיקשיב, הפנמתי.
אין מרגיש.
כנראה גם אתה שכחתני, כמו כולם.
ואתה - לא מכחיש.
ומחר, מחר אקום ליום חדש.
ושוב אקרא.
יאמרו שהינך שם, אותי חש.
שאינך רע.
ואני, אתקשה אך אאמין. בך.
את עצמי אקים.
ואמשיך להודות על הכל. לך.
אלוקים.
תגובהתגובות