בעז"ה
אבא.
אני יודעת שטעיתי. ושעם כל דקה אני ממשיכה לטעות. אבל אתה יודע כמה שכואב לי על הטעויות האלה..
אני יודעת שאני לא בסדר. אני יודעת, יודעת!! אבל אתה יודע כמה קשה לתקן..
אלוקים. או בעצם יותר נוח לי לקרוא לך אבא. כן, אני יודעת שאני רק מנסה לתת לעצמי הרגשה שאני שוב קרובה אליך. שאתה שוב לידי, כמו שפעם היית.
אתה יודע? אני לא מאמינה שעזבת אותי. אתה לא עוזב אף אחד מעם ישראל, אף פעם, כי אנחנו הילדים שלך. כשאתה לא לידי זה לא כי התייאשת ממני-
זה כי אני ברחתי ממך.
ועכשיו אני רוצה לחזור.
השיבני, ה', אליך.. ואשובה! חדש ימיי כקדם!
אבא, מה יותר גדול ממך? אתה אבא שלי, ואתה מלך מלכי המלכים!!
אז אם אני נסיכה, למה אני מתרחקת? למה אני בורחת מהארמון שבו גידלת אותי?
אני לא יודעת, אבא. אולי אני רק מחפשת הוכחות לכך שלהיות איתך זה הכי טוב שאפשר.
ובכל מקרה, אבא, בזמן האחרון אני לא יודעת כבר כלום. לא מבינה כבר שום דבר.
למה צריך לשמור נגיעה? למה שומרים שבת? אין לי תשובות לשום שאלה.
הדבר היחיד שאנני יודעת, בתוך כל הטמטום הזה-
מתי שהוא אני יחזור אליך! אני מבטיחה. זה נשמע רחוק, 'מתי שהוא', אבל אני יודעת שזה מתקרב..
אני מבטיחה, אבא!
אני עוד אחזור.
תגובהתגובות