שמחת בית השואבה - דרורית San שטסל
מסכת סוכות מפרטת את כל המאפינים המיוחדים חגיגת ניסוך המים.
תחת הכותרת המאד מחייבת:
מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.
במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול.
שמחת בית השוֹאֵבָה העוסקת במים כמנהג יהודי עתיק, של מצוות "ניסוך המים"
שהונהגה בבית המקדש בחג הסוכות לאחר הבאת מי מעיין הגיחון לבית המקדש.
במשך כל השנה, יחד עם הקרבת קורבנות שונים על המזבח,
היו מנסכים יין על המזבח במקום מיוחד לכך.
אך רק בשבעת ימי חג הסוכות היו מנסכים בנוסף ליין גם מים.
מקורו של מנהג זה הוא בהלכה למשה מסיני עם רמז במקרא.
טעם המנהג נתפרש על ידי חז"ל, מכיוון שחג הסוכות,
החל בתחילת עונת הגשמים, הוא החג בו נידונים על המים (גשם) של כל השנה החדשה.
בימי חול המועד היו נלווים למנהג הניסוך שורה של טקסים, שהיו שמחים במיוחד.
הם נמשכו כל הלילה, והסתיימו בניסוך המים בבית המקדש.
אור מנורת המקדש בשמחה העצומה האיר את כל העיר.
"ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה
חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן.
ואומרים לפניהם דברי שירות ותישבחות
והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר
על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל
לעזרת נשים כנגד חמש עשרה (מעלות) שבתהלים שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה
ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושני חצוצרות בידיהן
קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו
הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו (הגיעו לקרקע תקעו והריעו ותקעו)
היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא ממזרח הגיעו לשער היוצא ממזרח".
בלילות, הייתה נחגגת "שמחת בית השואבה" ברוב עם. בחגיגה באו לידי ביטוי המרכיבים הבאים:
תאורה גדולה – לפידים מקובעים על עמודים גבוהים
שאורם האיר כל חצר בירושלים - הודלקו על ידי פרחי כהונה.
ווקליים 'רואים את הקולות' – "ולויים בכינורות ובנבלים ובמצלתיים ובכל כלי שיר בלא מספר" .
פעלולים ומיצגים אנושיים - זקני העם היו מרקדים ואבוקות של אש בידם,
ואולי אפילו הציגו תרגילי אקרובטיקה לעיני הציבור.
כך חכמי ישראל הציגו תרגילים וירטואוזיים באבוקות אש,
כשהם בו זמנית מזמרים פיוטים ודברי שירות ותשבחות .
במעשי הפעלולים והאקרובטיקה התפרסם במיוחד רבן שמעון בן גמליאל הזקן.
תגובהתגובות