בס"ד
פרק ג'.
שחר קם, והתמתח, הרגשה מוזרה פיעמה בו 'הולך להיות היום משהו.. אבל מה?!' שאל את עצמו אגב שהוא מנסה למחות את קורי השנה מעל עניו, 'אה! היום הרב ירון רוצה לקחת אותי לשיחה.. אוי.. אני מתאר לעצמי איך זה יהיה, הרב ירון יקרא לי באחד השיעורים, וכשאני אחזור לכיתה-אז כולם יתנפלו עלי :מה הוא רוצה להגיד לך?" אוף, ואני שוב אמצא את עצמי במצב לא נעים.. של:אני לא מסוגל לדבר.. טוב, אז אני מקווה לפחות שהסיפור שלו יהיה משהו ששווה את זה..שאני לפחות לא אסבול את זה סתם..' הוא חייך לעצמו, וקם לטול את ידיו, אחיו הקטן, ארי, בן ה-10, גם קם:"אתה הולך עכשיו לבית-הכנסת?",
"כן, אתה רוצה לבוא איתי?",
"כן",
"אז יאללה, בוא, אני הולך עכשיו..",
הם צעדו יחדיו לבית-הכנסת כששחר משתדל לא 'לרוץ', כדי שהוא ואחיו הקטן יישארו ביחד,
"ארי, ממתי אתה הולך לתפילה בשעה הזו?"
ממתי שאבא אמר לי שזה הכי טוב, בנץ החמה,"
"מתי כבר אבא הספיק להגיד לך את זה? תמיד הייתם מתפללים מאוחר יותר"
"אתמול בבוקר, כשראיתי אותו מתעורר, הוא אמר לי שזה עדיף."
"אהה, אוקיי, אז אני מבין הלכת איתו?"
"לא. כי עוד לא הייתי מאורגן,"
"בניגוד להיום, אני מבין?"
"כן"
"אז זה אומר שהבנתי נכון..." חייך אליו שחר.
שחר משתדל להתפלל בהנץ החמה, אז הוא לא מתפלל בישיבה, ששם מתפללים מאוחר יותר,
התפילה הסתיימה, ושחר חזר עם אחיו הקטן הביתה, שוקו קטן, ויאללה-לישיבה, הוא, שחר, נכנס לכיתתו, ושתי דקות אחר-כך נכנס גם הרב ירון, חייכני כתמיד, והורה להם לפתוח בתפילה,
'למה באתי עכשיו, לכל הרוחות? אני תמיד עושה את זה לעצמי... בא מוקדם מידי, ואז אין לי מה לעשות בזמן שהם מתפללים, טוב, לא משנה...' שחר הסתכל על הרב ירון, מחנכו, חייך והמשיך לטוות את מחשבותיו, והפעם אודות רבו. האהוב. 'זה טוב או לא טוב שהרב ירון הוא המחנך שלנו? מצד אחד-הוא ערני כזה, ושם לב לדברים, וזה טוב, כי ככה תלמיד נחשלים יכולים לזכות בעזרתו, והיא תהיה חשובה להם אבל... מהצד השני-הוא ערני כזה, ושם לב לדברים, ואז הוא נתקע בכל מקום, ותוחב את אפו, זה מרגיז... וזה גם לא טוב..' הוא חייך לרגע, מהסתירה שבדבריו, והמשיך לטוות את קורי מחשבותיו, 'אז ככה-זה טוב, כי הוא חם, ויודע להיות קשוח כשצריך, אבל מה? הוא לא יודע להיות קשוח יותר מידי, והוא גם יודע להיות רך כשצריך, אבל זה לא טוב-כי ככה הוא תפס את זה שאני י ו ת ר מ י ד י לא משקיע בכלום.. אז מהו הדבר שמנצח? הדברים הטובים או הדברים הרעים?' חייך לעצמו לשניונת והמשיך בחשיבתו: 'יש כאלה שהרב אולי יראה להם כמנצח... אבל נראה לי שהטוב..', התפילה הסתיימה, ושיעור גמרא התחיל, גמרא הוא דווקא אהב, זה מפתח את המוח, והוא אהב אתגרים מוחיים, גם במתמטיקה ופיזיקה הוא השקיע הרבה, אילו היו המקצועות הכמעט יחידים שהמורים שבהם שיבחו אותו, את שחר, ללא הפסק, אבל השיעור הזה-הוא לא התרכז כלל וכלל, כשהגיע ההפסקה, הרב ירון קרא לו:"שחר, בוא אלי למשרד רגע, אני רוצה לדבר איתך", ושלח אליו חיוכון קטנטן, שחר החזיר לו 'מיני חיוכון' ואחר קם ממקומו ללכת בעיקבות מוריהו, למשרדו, 'בעצם, אני לא רוצה שכולם יראו לאן אני הולך, לפחות שלא ידעו שזה בגלל שהוא קרא לי!' על כן שחר התיישב במקומו בשנית, וחיכה שהרב ירון יעלם מעניו, ורק אחר-כך, הוא הלך לכיוון משרדו, שהגיע למשרד שעליו כתוב:סגן המנהל, הרב ירון כהן, הוא דפק על הדלת, ונכנס. הרב ירון הרים את ראשו, ותוך כדי שהוא מדבר בפלאפון-חייך אליו, והורה לו להתיישב, סיים את השיחה בפלאפון, ואחר כך הוא פנה אליו:"אתה יודע למה קראתי לך, כן?",
שחר הנהן בראשו,
"יופי, אני רוצה לספר לך מאיפה אני מכיר את ההרגשות הזו של:"להיות שתקן", הביישנות, החוסר דיבור, והפחד מפני אנשים חדשים", שחר חייך במבוכה, והביט ברבו בציפייה להמשך, "טוב, אז ככה" פתח הרב ירון במעין דרמטיות מעושה, כשלפתע נשמעה דפיקה בדלת, ולחדר נכנס ילדון מבוהל מכיתה ז', "הרב! הרב! נועם פתח את הראש!", הרב ירון קם במהירות על רגליו, תוך כדי שהוא מסמן לשחר, שיחזור כעת לכיתתו. 'טוב.. אז הפסדתי עכשיו את הסיפור שלו.. אבל זה לא כזה נוראי כי היה ניכר שחשוב לו לספר לי אותו, אז הוא בטח כבר יספר לי אותו בפעם אחרת..'
תגובות
בס"ש.
ישר כח שאת חוזרת ומשפצת.