בודדה הייתי,
בלי יעד, בלי מקום מסתור.
בלי מקומות בדרך שבהם אוכל לעצור.
בלי אנשים שאליהם רצתי לבכות
בלי אנשים שאצלם רציתי להיות.
ולבד, קראתי ממעמקים.
וצעקתי לא נשמעה,
היא הדהדה למרחקים.
עד שלבסוף שתקה
לבד,
עם חוסר הידיעה,
עם חוסר המחשבה,
עם חוסר ההבנה
והייתי לבד
בלי לדאוג לאף אחד
בלי מחויבות לאף אדם
בלי לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי שם
וכשהייתי לבד
אז חלחלה בי ההבנה
שלהיות לבד
זה לא דבר כזה נורא.
תגובהתגובות