לֹא עֵת דּוֹדִים הִיא זוֹ
אַךְ נִצֶּבֶת עַל סִפְּךָ
מְחַכָּה לְאוֹת, וְלֵאוּת כֹּחִי
לֹא תִּתְּנֵנִי לְהַרְפּוֹת.
אֲצַפֶּה לְךָ-- לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ
לַחֲזוֹת אוֹר יְקָרֶךָ,
וְלִבִּי שָׂח לְךָ עוֹד רָז
חֶרֶשׁ נִסְתָּרוֹת בּוֹקְעוֹת
מִקִּירוֹתָיו.
הַיּוֹם אִם בְּקוֹלִי תִשְׁמַע
נָא אַל-תַּעְלֵם אָזְנְךָ.
הַאֲזֵן לְשִׂיחָתִי, לְהֶמְיַת מֵעָי,
לְעֶרְגָּתִי.
זוֹ אֲנִי בִּתְּךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ,
מִתְדַפֶּקֶת בִּשְׁעָרֶיךָ.
אִם אִוְּשַׁת לִבִּי קָרְבָה אֵלֶיךָ,
קָרְבֵנִי וְהַרְאֵנִי
בִּיְשׁוּעָתֶךָ
תגובהתגובות