"...אם אי פעם אצליח להגיע לגן עדן אחרי כל מה שעשיתי,
קיוויתי שאזכה רק לכמה דקות של שיחה פרטית עם אלוהים.
רציתי לומר, "תראה, אני יודעת שהייתה לך כוונה טובה כשבראת את העולם והכל,
אבל איך יכולת לתת לו לחמוק לך ככה בין האצבעות?
למה לא יכולת להישאר עם הרעיון המקורי של גן העדן?
החיים של אנשים הם בלגן איום."
(החיים הסודיים של הדבורים)
וזה מצחיק הלבד הזה.
כמו נשימה קטועה.
כמו פרפר שמת.
ועיניים שנעצמות,
אחרי יום שלם של חיפושים, שוטטות וכו'.
זה נגמר.
כמוני
(מתישהו בין כאב לצמחים של מדבר וחום ואהבה)
תגובהתגובות