בס"ד
פרק ד'
שחר חזר לכיתתו, וכמו שציפה-עטו עליו כולם בשאלות :"נו, מה הוא רצה ממך? זה היה בקשר למבחן? בקשר לזה שלא באת לפני חודש? בקשר ל...? או בקשר למה, נווווו???", שחר התיישב בשתיקה במקומו, נבוך וכמעט מסמיק, ליד אורי, חברו הטוב, היחיד שהבין לליבו, ושידע-שהוא לא ידבר, כל עוד עדת החברים עטה עליו, אורי קם, לקח את כדור-הסל החדש שלו, והכריז:"חבר'ה!!! קדימה!!! למגרש..." והחל לרוץ לשם, כשמבטיו המודים והמשוחררים יחסית, של שחר מלווים אותו, 'וואו, איזה מזל שהוא היה כאן... להציל אותי ברגע האחרון! מה הם חשבו לעצמם, לעזאזל?!' חשב לעצמו שחר בהקלה 'ומה הפלא שבכלל לא הצלחתי כמעט לנשום? ובטח שלא לדבר... כאילו, מה הם חשבו לעצמם?! זה היה מלחיץ רצחחח...' שחר הלך לברזיה, נטל את ידיו, וחזר לכיתתו, לאכול את ארוחת העשר שלו, אגב כך, הוא עילעל בספר מתמטיקה, מנסה להשלים את השיעורים מיום האתמול, שלא הספיק או שמא לא הצליח? להכינם בביתו, נשמע צילצול, חבריו חזרו אל הכיתה סמוקים אחרי משחק כדור-סל סוער, והמורה למתמטיקה, שלום, נכנס בעיקבותיהם. הם התפזרו לכיתות ההקבצה, כשכל אחד תופס את מקומו בכיתה, הקבצה א' נשארה בכיתה, שחר הביט במורהו בחוסר אונים, כשזה הקריא את השמות, ושאל אם כולם הכינו את שיעורי-הבית, והינהן בראשו ל:'לא',
:"למה לא הכנת את שיעורי הבית?" שאלה המורה שלום בקולו הפדנטי, שחר שתק. 'מה יהיה פחות מילים ופחות ארוך? להגיד שלא ידעתי להכין את חלק מהתרגילים ושחלק לא הספקתי? אבל זה יהיה ארוך מידי.. להגיד שלא ידעתי? אבל זה לא יהיה ממש נכון.. אוף.. מה לעשות?', המורה, שלא שמע כמובן את מחשבותיו של שחר, הביט בו, ושחר חייך חיוך נבוך, ודיי חסר אונים, ועשה תנועה של 'אין מה לעשות, זה המצב הנתון..' בידיו, ובהבעת פניו, המורה סימן אי הכנת שיעורי בית, והמשיך הלאה, שחר נשם לרווחה. אבל היה לו קשה להתרכז בשיעור, 'למה? למה זה תמיד קורה לי? למה אני לא מצליח לדבר מילה בנוכחותם? למה? למה? למה?', הוא ניסה להקשיב, מתוך ידיעה שאם הוא לא יקשיב, אז הוא יצטרך להעזר בחבריו, ומאחר שבהקבצה א' לא נימנו חבריו הטובים, שעימם היה מדבר בלי להתבייש כלל, הוא העדיף שלא להפסיד את חומר הלימודים, והתאמץ בכל מאודו להקשיב לשיעור, וגם להבין אותו. השיעור הסתיים, והמורה ניגש אליו ושאל אותו :"מה קרה? למה לא הכנת שיעורי-בית?", וכשראה ששחר מתמהמה מלהשיב, המשיך, ואמר לו:"אני מקווה שזה לא יחזור על עצמו יותר מידי... כן?", שחר ניסה להנהן אליו, הוא לא היה מהתלמידים שמחסירים הרבה שיעורים בכלל, ושיעורי בית בפרט, ואז המורה פשוט חייך, ויצא. שחר הרגיש שזה היה היום הכי גרוע שלו בישיבה, 'מה קרה לכל המורים היום?! כולם החליטו 'להידבק' אלי? אוף.. נודניקים.. הם לא מבינים שאני לא אענה להם?!'.
'מה קורה לי? לא רק שאני לא מצליח לדבר איתם כמות שצריך, אני עוד מתחיל להרגיש מעין הרגשת חנק בכל פעם שאיי - מי מהם מנסה להתחיל לדבר איתי! אני לא יכול להמשיך ככה... גם ככה מאוד מאוד מאוד קשה לי! אז מה אני אעשה? אוף! אני מרגיש כל - כך מתוסבך עם עצמי!!'
ואחר - כך שוב הגיעה שעת ההפסקה, אלא שהפעם-היא הייתה קצרה ביותר, ומיד לאחריה שיעור גמרא, ששחר ניכנס לתוכו, ונסחף לחלוטין עם הסוגיא, והסיח את דעתו מכל מה שקרה לו היום.
איך זה? זה נכתב בשעה אחת וחצי בערך בלילה.. ככה שאם זה לא משהו-בגלל זה.. :)
__________
שיפצתי. התוספות - בלא - מודגש.
תגובות
בס"ד.
פשוט יותר כיף לרוא עם תיאורים...