הם מסתכלים עלינו, הם, אנשי הבורסה, ורואים חיוך וצחוק,
מים שזורמים לנו על הידיים, ואנחנו משפריצים..
והם.. הם.
שם במדבר.
ועכשיו כאן, באמצע לחצות ארץ לאורכה,
אותם האנשים, שהם הם.
ואנחנו, שכבר לא רצים באושר סמוי. קצת יותר איטיים.
קצת חושבים. וקפה של בוקר, באותו המחיר
(כוס גדולה כוס קטנה כוס גדולה כוס קטנה, קטנה. אחד סוכר - תודה)
כולנו, אותו המחיר.
בעיר אחת שעוטפת את כולם,
עם שני שווקים שפועמים ושהאנשים בהם זורמים כמו דם בעורקים הראשיים.
הקפה, אותו מחיר. גם בבורסה.
תגובהתגובות