ערפל ועלטה.
אין אור ואין תקווה.
אני ניסיתי לאהוב.
אני מרימה ידיי לשמיים
אם רק יכולתי להשיב אלו שאינם.
האושר בעיניי דולק, עדיין
אך יודעת אני לא נשאר לו עוד זמן.
הכל שקט, ובדממה
אני מנסה להרגיש את האוויר
סערה קרבה אליי ובאה
ואני עוד עומדת לבדי.
הברקים רעמו במרחק,
והכוכבים הוארו לרגע קט
כשאור שוב חזר לעולם
אך נעלם כמעט מיד.
ידיי כבר לא מושטות לשמיים,
ואני כבר לא מעזה לחשוב.
אלה אותם חלומות ופחדים,
שמונעים ממני עכשיו לאהוב.
תגובהתגובות