למה?
למה היית חייב להיות כל כך נחמד
בהתחלה.
למה הבטחת שיהיה לי נעים?
פיזרת מילים והמון הבטחות
היית צדיק
תמים
לפחות.
חשבתי שאולי
תאהב אותי גם,
ותהיה חתונה גדולה.
אבל דיברת אז על מישהי שאיתה תתחתן
מסכנה
עשית לי בחילה.
למה תפסת כל כך בחזקה?!
לא נתת לי רשות לתת
את רשותי.
ובלי להתבלבל
הרשית לעצמך להסתכל
ולפגוע בנימי ישותי.
למה אני עוד פוחדת?
למה אני עוד כל כך בודדה?
למה אני בוכה כשמול עיני
עולה דמותך המשקרת
הריקה
שחשבתי שאהיה לצידה
ונשארת לי רק
השתיקה.
לא לשווה הייתי בעיניך
הייתי כלי,
שבור,
פגום,
חסר אונים ויכולת להגן
על עצמי
מפניך,
אוויל מפלצתי.
תגובהתגובות