מצולות

נכון, בדרך כלל אני אוהבת את הים,
אבל לא ככה.
לא כשהוא סוער וקוצף ואימתני.
לא כשהוא זורם ללא רחם, מאיים להבליע אותי בתוכו.
והוא בוחן אותי בגליו.
בודק כמה זמן אחזיק מעמד, כמה גבוה אוכל לקפוץ הפעם.
ואני נסוגה.
כמעט מתפתה להיכנע לו, להרפות, להתרסק על קו החוף.
אבל אולי אני סתם מוותרת לעצמי.
אולי אני נרתעת מהגלים הגבוהים כשבעצם מה שצריך זה לקחת אוויר ולצלול.
אני לא אטבע.
העומק לא מפחיד אותי.
זה רק המלח ששורף...