ב"ה
זאת רכבת בחצות,
עמוסה ברסיסים
זאת רכבת של דמעות
שנוסעת על שברים.
אלו דמעות של חיוך
זה אושר של זיכרון
אולי עבר של עתיד
בתוך גג של קרון,
אחד.
משאלות מתנפצות על פסים
ידיים נפרדות בצעקה
רכבת עמוסה בנוסעים
שקופצים, שאיבדו כל רצון שנשאר.
ואם הם רצו להשאיר חותם בעולם
כוכב קטן שיזהר בשבילם
ואם רצו להרגיש יותר מסתם שובל של ערפל,
יותר מהעבר שכבר לא ימהר, יותר...
ואם רצו רק להרגיש,
אם רצו הם רק להיות
אם רצו רק לאהוב,
אם רק רצו עוד לחיות -
אם רק יזכרו אותם הכוכבים
והפסים של הרכבת,
בחצות.
תגובהתגובות