פורסם בתאריך כ"ח בכסלו תשס"ז, 19.12.2006
ורוני אכן המשיכה ללכת לסניף, מרגישה קצת מיותרת בו, אבל הולכת. בלי סיבה ממשית. הולכת בשביל ההנאה, ובשביל התקווה שהוא יופיע, באחד הימים.
עברו שבוע, ועוד אחד, והינה - מי מופיע בסניף? אופק. הבחור שבשלו היא החלה להגיע לכאן. היא הורידה את ראשה, מבויישת מעט.
'אסור! אסור לי שבשום פנים ואופן הוא יראה שאני אוהבת אותו! שלא יהיה לי פדיחות איתו! לא היו לי חסרות פדיחות בחיים!!'
"היי! מה קורה חבר'ה? יש חדש?" שאל אופק בחיוך רחב של אחד שלא מתפדח משום דבר
"כן, יש לנו מישהי חדשה בשבט, רוני" אמרה לו שולי, "חברה שלי"
"מוכרת..." ציין אופק,
"הייתה במסיבה שגם אתה היית בה" השיבה לו שולי, "פלא שהיא מוכרת?" חייכה.
"אהה... שלום" השיב אופק, מנסה לשמור על רצינות, ומחייך מייד.
'הוא בחור עליז!' החליטה במיידית רוני בליבה.
"אז איך הייתה ההשבעה? אני בדיוק לא הייתי כאן... הייתי חולה." אמר אופק,
"כן, הרגשנו שלא היית כאן! אתה יודע, היו חסרים לנו כל החירפונים שלך, השטויות שלך" השיב לו אחד מהבנים שבשבט,
"וואלה? אז איך הייתה ההשבעה בלעדי?"
"ניראה לי שהשבט החדש, שבות, דווקא שמח שלא היית... לא היה מי שיציק להם יותר מידי..." השיב לו אותו הנער בבדיחות,
"ייתכן, ייתכן..." השיב לו אופק, בבדיחות גם הוא, כשרוני עוקבת אחריי כל השיחה שלהם, מחוייכת.
* * *
'הוא כל - כך חמודי! ממש מתאים לי! אני רוצה... מה אני רוצה? בעצם? הוא חמוד. הוא בדחן לא קטן. הוא בדחן ולא משוגע - וזה מתחיל למצוא חן בעיניי, הוא ניראה לי יותר חמודי ממה שהוא היה ניראה לי בתחילה. עוד לפני שגיליתי שהוא גם ליצן לא קטן, הוא גם טיפוס שחושב.
אוף! למה יצא לי להכיר אותו בכלל? הייתי מעדיפה לא להכיר אותו, ולא להיות בקונפליקטים עם עצמי! אני לא רוצה שהוא יבחין שאני אוהבת אותו, אבל אני הייתי מתה ליחס ממנו, רק שזה ניראה שהוא שם את ליבו לכך שאני מתפדחת ממנו, ולכן הוא מתעלם ממני, שלא אתפדח יתר על המידה... אז מה אני עושה לגביו? אוף! אני לא יודעת מה לעשות! זה בעצם לא לגביו, זה לגביי עצמי! דיי, נו, מה אני עושה? אני... אני... אוף!'
עכשיו, כשאופק חזר לסניף בריא ושלם, זה היה אך ברור לרוני שהיא ממשיכה ללכת לשם, אף על פי שלא הייתה מדברת עימו, ולו חצי מילה. היא התביישה ממנו, וזאת דווקא בשל כך שאהבה אותו, וחששה שישים את ליבו לאהבתה הסמוייה אליו. בנים, כך ידעה היא תמיד, הם עם בלא יותר מידיי טאקט, והוא הלא היה בן. והיא ממילא הייתה בתסביך עם עצמה בשל אהבתה אותו.
* * *
"נו, אז איך בסניף?"
"שולי? שוב את שואלת את זה?"
"כן, מאז שאופק בא את יותר מתביישת להיות בסניף"
"וכי מה הפלא בכך...? אני לא מכירה אותו כמעט."
"ואת כל השאר הכרת יותר טוב ממנו...?"
"לא. אבל גם מהם התביישתי מעט בתחילה." 'הזכירה' רוני לשולי את העובדה ההיא, ה'נישכחת'...
"אהה, כן? לא זכרתי. באמת שלא..."
"אז תתחילי להזכר בדברים לפניי שאת קובעת עובדות...! סתם, סתם, אל תעלבי לי עכשיו..." חייכה למראה חברתה המשימה את עצמה כנעלבת
"אבל את פגעת בי! סתם. טוב, עלי לשוב אל בייתי, ניתראה מחר!"
"נתראה!" ענתה לה רוני, משנה מבלי משים את הנוסח הרגיל של 'בביי!' או 'להתראות!' המקובל אצלה ל:'ניתראה!' של חברתה.
_____
כמו שכבר אמרתי... יכול להיות שיהיו שניי סיומים...
תגובות
בס"ד.
מחכה לפרק הבא...