תמיד הוא עומד מהצד. רחוק מכולם, מעל כולם. זה לא ענין של התנשאות... הוא פשוט אחר, שונה, אם תרצו. כולם יודעים את זה. לא משנה כמה יתווספו או יפחתו, הוא תמיד ישאר שם, בבדידותו המזהרת. אף אחד לא סופר אותו, כאילו שאיננו. אבל הוא זה שמחיה את כולם, מאיר אותם נותן להם קיומם. קצת כמו אלוקים שיושב לו בשמים ממעל, כאילו רחוק, נפרד, ובאמת חודר ומאיר כל נשמה ונשמה ונותן לה קיום, כי נר ה' נשמת אדם.
קצת כמו אלוקים, אחד יחיד ומיוחד,
השמש.
נרקם תוך כדי בהיה בנרות חנוכה...
תגובות
הבנתי את הסוף או שהוא התחבר לי עם משהו אחר לגמרי.
אבל הייתי עושה את זה בשורת קצת יותר קצרות שיהיה כמו שיר בערך, או כמו סיפור קצרצר - ואז זה קצת אחרת, אבל גם חלוקה אחרת.
בכל אופן- שכוייח!
וחוץ מהמילה האחרונה - אצלי בראש, לרעיון שלי- זה התחבר מעולה.
שכוייח! :-)
בס"ד.
רק לא הבנתי את השורה האחרונה.
איך היא מתקשרת לקטע?