יצירות של hedva

בס"ד אז ככה הכל התחיל. היה לי יום פנוי, אם כבר יום פנוי אז מה יותר טוב מללכת לקברי צדיקים? ואם כבר צדיקים, אז הולכים לָ-צדיק, ר' שמעון, ברור. רבינו, רבי שמעון בר יוחאי, רשב"י, עליו נאמר הפסוק "ע'יר ו'קדיש מ'ן ש'מים נ'חית". יצאתי לי לדרכי לטרמפיאדה של צפת. ר' שמעון, ר' שמעון ...אתם יודעים שזו סגולה להגיד את שמות הצדיקים? חיכיתי חמש דקות וכבר טרמפ ממש עד הציון! איזו השגחה. עליתי לציון, תכננתי להיכנס קודם כל לשירותים,אבל כנראה שה' יתברך רצה אחרת,בדרך באה אלי אשה מבוגרת כזו עם כובע שוליים רחב רחב כזה שמכסה את כל הפרצוף. "תגיד ילדה, מצאת פה באיזור איזה פלאפון, אולי?" "לא. אבל אם אני אראה אז אני אומר לך" הייתי די נחמדה אליה. "את חייבת לעזור לי למצוא אותו" היא דיברה בתקיפות כזו, כאילו אני חייבת לה משהו. "אבל... אבל אני א... רוצה להכנס להתפלל קצת. את יודעת, ר' שמעון" "תקשיבי לי ילדה, את ממש חייבת לעזור לי למצוא אותו. זה מאוד חשוב. וחץ מזה שזו מצוה" "טוב, טוב מה שתגידי..." נכנעתי. לא היתה לי ברירה. ואני, כולה מה רציתי? ללכת לשירותים! נכנסנו לציון הקדוש, כמובן, אחרי עשרות נישוקים ומלמולים לא ברורים ליד המזוזה. האשה הזאתי התחילה ללכת לנשים שישבו בציון, לשאול אותן על הפלאפון שלה. "מי לקחה לי תפלאפון?" היא כבר ממש צעקה, ואני רק חשבתי לעצמי איך אני מתחמקת ממנה. ר' שמעון! "אממ, תקשיבי, אני די צריכה ללכת לשירותים... אמ.. " "אבל את חייבת לעזור לי! אני אומרת לך, היום כבר אי אפשר לסמוך על אנשים. שניה אחת וכבר נעלמים לך דברים מהתיק" "מה שתגידי..." התחמקתי משם,כן היא צודקת, היום כבר אי אפשר לסמוך על אנשים.יצאתי החוצה, או לפחות ככה חשבתי. בדרך לשירותים, אחת הזקנות של הציון, נו אתם יודעים אלו שחיות שמה בערך, עם המזרונים והכל, עצרה אותי. "בחורה יפה סכמותך" (מבטא מרוקאי כבד) "מה עושה פה לבד? לא טוב ככה. לא טוב" "כן בטח, בטח לא טוב" עניתי לה "אני יודעת מה. את צריכה בחור!" "אוי הלואי..." מלמלתי לעצמי "לא הלואי ולא כלום." איך היא שמעה אותי? איך??? היא המשיכה "סבתא מזל מסדרת ה-כ-ל! עכשיו את מקשיבה לי, טוב מתוקה? איך קוראים לך?" "רחל" עניתי בקול מהוסס "יש לי בחור בונבון. חומד של בחור, וגם הוא.. איך אומרים? את יודעת, בחור מסודר. כן כן, יש לו משאית, לפני חודשיים קנה. בן 32. בדיוק בשבילך, אני אומרת לך סבתא מזל לא טועה" אוי לא, איך מתחמקים מדבר כזה? ר' שמעון. במח שלי כבר רצו דמיונות שלי יושבת במשאית עם בחור מזדקן משופם וקירח. זה היה נורא רק לחשוב על זה... השפם שלו פשוט לא נגמר! אם יש משהו שאני בחיים לא אעשה,ז ה להתחתן עם שפם! " ואו סבתא מזל! את כ"כ נחמדה שאת חושבת עלי... פשוט תודה! אבל את יודעת, אני יוצאת עם מישהו" (כמובן שכבר חצי שנה בערך לא היו לי הצעות לשידוכים, אבל למה להתעסק בקטנות?) "אוייויאוי, רחלי'לה, לא נורא. אז מה? תספרי לי על הבחור הזה. מה אמרת קוראים לו?" "מוישי. כן... בחור טוב מבית טוב" "והוא מתנהג אליך יפה?" "או כן בטח... אל תדאגי סבתא" מוישי?! מאיפה הוצאתי את השם הזה? טוב זה לא משנה אני חיבת להגיע כבר לשירותים! "טוב סבתא יקרה, אז תודה רבה. להתראות" "כן חמודה, כן. שה' יברך אותך, ויתן לך בחור מצוין, וכמובן, את יודעת שאם את רוצה עזרה אז את באה לסבתא מזל" סופסוף הגעתי!!! השירותים. בזמן שהייתי בשירותים שמעתי צעקות בחוץ, קצת פחדתי לצאת אבל אתם יודעים... בסוף הריח הכריע. כשיצאתי ראיתי את המנקִה של השירותים, רוסי עם שפם, עומד ליד הכיורים וצועק "הבנות האלה, כמה נייר הם מבזבזות, זורקות גלילים שלמים לרצפה! ואחרי זה מתלוננות שאין נייר! ובאות אלי. מה הם חושבות לעצמן שאני מפעל לנייר?!" "תגידי לי, את" המנקה הצביע עלי באופן מלחיץ משהו. "את חושבת שזה בסדר מה שאתם עושות לי? בכמה נייר את להשתמש? הא, את להגיד לי עכשיו" המנקה כבר היה ממש אדום, הוא היה כ"כ עצבני. איך אני יוצאת מפה?! מה כבר רציתי, להתפלל אצל צדיק. ר' שמעון, תעזור לי! "א.. כן אתה צודק לגמרי" התחלתי לזוז לאט לאט לכיוון היציאה. "ו.. לא אל תדאג אני חוסכת בנייר, אני מהאגודה למען הסביבה" עוד כמה מטרים ואני בחוץ. "אתה!" האשה עם (יותר נכון בלי) הפלאפון נכנסה והצביעה על המנקה. "אתה בטח ראית את הפלאפון שלי, תגיד לי את האמת" "מה?!?! מה את רוצה ממני? תגיד לי בכמה נייר השתמשת כאן?" המנקה העביר את כל תשומת הלב שלו כלפי האישה עם הפלאפון. הם התחילו לצעוק אחד על השני. הזדמנות טובה בשבילי להתחמק החוצה, אלא שאז נכנסה פנימה סבתא מזל. "או רחלוש, אני רואה את בסדר את" "כן סבתא, כן" הודאות בקול שלה גרמה לי להיסוס קל. משהו קורה פה. "אבל תגידי לי חמודה, מה עם ההוא, איך קוראים אותו?" "מי?" מה קורה פה, זה חשוד... "מושיקו אמרת, לא?" "כן כן, מה איתו?" כבר ממש לא הבנתי מה היא רוצה ממני... "אני רואה את כבר הכרת לבד את הבחור שרציתי לסדר לך. אז מה את אומרת, את תגידי לי ת'אמת, נכון בונבון? סתבא מזל לא טועה" "אמ.. סבתא. למי את מתכוונת?" "בוריס! המנקה של הציון! אמרתי לך כבר, בחור מסודר. יש גם משאית, זבל, משאית זבל. רציני..." באותו הרגע, כבר לא יכולתי לסבול יותר. פשוט רצתי החוצה מהשירותים לתוך הציון. ר' שמעון,אוי ר' שמעון. הלכתי לפינה, ניסתי פשוט להעלם. התחלתי פשוט להתפלל, טעטא... טעטא זיסע! איזה יום הזוי. התפללתי, קראתי תהילים, דיברתי קצת עם ה', עם הצדיק. בסוף הגיע הזמן לחזור לצפת. יצאתי החוצה לעצור טרמפים. אחרי כמה דקות נעצרה לידי משאית. הרמתי את העינים, אתם לא מנחשים מי ישב שם בפנים! בוריס וסבתא מזל. חמודים... ממש חשוב לי להדגיש- אני הקטנה חלילה לא מזלזלת בר' שמעון... הכל בטוב. (זה באמת סגולה להגיד את שמות הצדיקים(-ר' נחמן))

"הרפו ודעו כי אנכי ה'"

שיהיה לכו---לם יום מופלא וחודש טוב ויפה. כל הישועות!!!

תמיד הוא עומד מהצד. רחוק מכולם, מעל כולם. זה לא ענין של התנשאות... הוא פשוט אחר, שונה, אם תרצו. כולם יודעים את זה. לא משנה כמה יתווספו או יפחתו, הוא תמיד ישאר שם, בבדידותו המזהרת. אף אחד לא סופר אותו, כאילו שאיננו. אבל הוא זה שמחיה את כולם, מאיר אותם נותן להם קיומם. קצת כמו אלוקים שיושב לו בשמים ממעל, כאילו רחוק, נפרד, ובאמת חודר ומאיר כל נשמה ונשמה ונותן לה קיום, כי נר ה' נשמת אדם. קצת כמו אלוקים, אחד יחיד ומיוחד, השמש. נרקם תוך כדי בהיה בנרות חנוכה...

משהו ישן ישן