כשעוּלם של אחרים נופל על כתפיי
אני מנסה לא ליפול ולהיכבל
לא אצליח לברוח מכלבי מעניי
מכלבי שלי, מציידי ההבל.
מה אעשה ואני אוהבכם?
איך אצליח לברוח מכאן, מעצמי?
ליבי מחפש אחרי עיניכם
רצוני הוא כבול בדמי.
מסכן דוד, מסכן יונתן
שאהבו אהבת אחים, אהבת חרב
כמו זוג של עשים-אוהבים אל מותם
ונופלים לעת יום, ורודפים לעת ערב.
אמת אבקש, זהו רצוני
אבל שקר בוקע מפי, מעטי
כובל את עצמי, נופל ואני
על שפת צוק - שם נמצאת דעתי.
לא אבקש בשורה או תכלית או שינוי
רק רצון אמיתי, כן וטהור
אני לא רוצה להרוס, להחליף הכינוי
או שאולי בכדי להתחיל צריך לשבור?
מסכן דוד ומסכן יונתן
תמצאוני איתם עם גופות כלבים מתים
אני שותק עכשיו ונואם נאום תם
לא יודע לשאול, מחכה לעיתי.
תגובות
מצפה לתגובותיכם.
תודה.
:)
אם הבנתי נכון דיברת על כך שבך תהיה מידת האמת אבל זה לא מתאים לפסיביות שמתבטאת בשיר. בסופו של דבר מה שיש בלב משפיע על הכל. לא מספיק וגם לדעתי לא ייתכן שיהיה רצון אמיתי וכן בלב אבל הדמות תהיה פסיבית. לא בעולם הזה.
אני לא מנסה לכפות את האמת- אני רק מבקש.
אני מניח שהם גם יעלו לפה בתורם.
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f436