הקדמה: השיח האמנותי הישראלי עדיין מציב גבול ברור בינו לבין עולם הדת
אמנים ישראלים המשלבים ביצירותיהם חומרים ומוטיבים מעולם היהדות
מותירים בשדה והשיח חיץ ברור בין העולם המסורתי שממנו נלקחו החומרים
לבין יצירת האמנות שבה הם משובצים ...
וכך מתירים את השדה האמנותי נקי מכל שמץ של מסורתיות.
עצם השימוש של אמנים בישראל בחומרים מעולם היהודי נתפש עד כה ב'שיח השליט' כבעייתי.
אך, חוקר האמנות דוד שפרבר מציין שיצירות חושפת רבדי שפה וזהות יהודיים עמוקים.
ומעניקות משמעויות אמנותיות וטקסטואליות לחומרים היהודיים
עוברים מהמישורים הסמויים אל עבר הקונסנזוס הגלוי של העבודות,
ויש בכוחן לשנות ולהפוך את סדר-היום של האמנות הישראלית.
דברי הרב קוק "הספרות, הציור והחיטוב עומדים להוציא אל הפועל כל המושגים הרוחניים",
פורסמו בעילום שם בכתב-העת "המזרח" ב-1903.
הרב צבי יהודה קוק, בנו של הרב וראש ישיבת מרכז-הרב,
ערך את דבריו ופרסמם בפירוש "עולת ראיה" על סידור התפילה,
והשמיט מן הפסקה את ההתייחסות לעולם האמנות החזותית.
מהלך זה ודומיו מלמדים על תהליך ההדרה העצמית של העולם הדתי
מתחום האמנות החזותית בעקבות מגמת התחרד"לות ואימוץ גישה חרדית הדוחה ומרחיקה.
הרב קוק הקדים את זמנו כהוגה יהודי יחיד במינו שתפש את מעשה אמנות כחובה דתית.
משימתו\ו של האמן שיוצר בזיקה יהודית עמוקה - כפולה :
מצד אחד הוא צריך לשכב על גדר החשדנות והדחייה מצד עולם האמנות
שמתייחס עדיין בהסתייגות לאמנות אמונית והיה מעדיף להכניס אותה לתוך מגירה
נפרדת מחוץ לשיח האמנותי הישראלי המרכזי
ומצד שני להתגבר ללא הרף על משוכות של חשדנות והסתייגות שקיימת
בחברה הדתית המושפעת מזו החרדית.
לקראת יום כיפור נציג יצירה שלא רק ציבור מהעולם הדתי
מתחבר אליה. אולי כי חברו על יונה הנביא ושליחותו שירים ופזמונים.
הלך לו יונה עם תרמיל על השכם,
הלך לו יונה עם כד מים ולחם,
הלך לו עליז כדרכו במשעול,
לפתע שמע מעליו את הקול:
קום לך אל נינוה, אל נינוה העיר הגדולה,
קום לך אל נינוה, יונה!
קום לך אל נינוה, אל נינוה העיר הגדולה,
קום והנבא, יונה!
ברח אז יונה, את הצעד החיש הוא,
ירד בספינה ההולכת תרשישה,
אך פתע נגעש גם הים הכחול
ומן הסופה אז הבקיע הקול:
קום לך אל נינוה...
שלושה ספנים אדירי כתפיים
כמו אבן זרקו את יונה אל המים,
ושמה בלעהו הדג הגדול,
אך גם בקרבו עוד שמע את הקול:
קום לך אל נינוה...
היתה סערה איזה יום או יומיים
לפתע הדג חש בבני המעיים,
ואז הוא הקיא את יונה על החול
ושוב מעליו הוא שמע את הקול:
קום לך אל נינוה....
הלך אז יונה אל נינוה והודיע:
העיר תחרב! אבל זה לא השפיע
ואז הוא אמר: די, אינני נביא,
זה לא בשבילי, לא, זה לא בשבילי!
קום לך אל נינוה...
http://www.youtube.com/watch?v=ngroRxti3LY
לכאורה זהו סיפור די מוזר על הנביא שמנסה לברוח משליחות ה'.
אולי אין לו רצון להתעמת עם אנשי נינווה החוטאים
כשהוא יודע מראש שהם מסרבים לחזור בתשובה.
אבל הוא איננו יודע שיד ה' תשיג אותו לא משנה לאן יברח???
ואכן אפילו בלב ים יד ה' מעוררת מהומות ומחוללת סערה
העומדת להטביע את הספינה ביחד עם כל נוסעי הספינה.
יונה מבקש ממלחי-הספינה לזרוק אותו למים הסוערים שורצי כרישים...
דג ענק בולע את יונה
ומאפשר לו להתפלל לה' מתוך חלל הבטן.
לאחר השלמת תהליך החרטה הדג מקיא אותו לחוף...
האם היצירה הצבעונית במעין רצף מעגלי של תמונות
מאפשרת להבין מדוע קוראים את הסיפור העלילתי הדרמטי של יונה הנביא ביום כיפור?
אפילו קיקיון שפריו רעיל יכול להביא תועלת - להצל במקום מוכה שמש וחום כבד.
יונה בן אמיתי, הנביא המפורסם
ביום אחד בהיר התגייס לחיל הים.
עבר קורס ימאים, קיבל דרגת שליש,
עלה על משחתה אוניית אח"י תרשיש.
זה הסיפור על יונה הנביא,
יונה הנביא
שהלך להביא.
פתאום גלים גבוהים והים החל סוער
כל המשחתה חישבה להשבר.
יונה בן אמיתי בפינה שכב נרדם,
הגיע גל גדול ושטף אותו לים.
זה הסיפור על יונה הנביא,
יונה הנביא
שהלך להביא.
בקושי הוא ניצל, כי לשחות הוא לא ידע.
ביקש "העברה" ועלה לטרפדה.
רבים הטלטולים על המים כל השמן
החליט יונה: אם כך- אתנדב כצוללן.
זה הסיפור על יונה הנביא,
יונה הנביא
שהלך להביא.
צוללת לא היתה אז, לא רהב לא תנין.
לאנגליה נסעו לעשות שם אימונים.
לאנגליה נסעו וקנו שם דג ענק,
וכך נכנס יונה למעיים של הדג.
זה הסיפור על יונה הנביא,
יונה הנביא
שהלך להביא.
בפנים היה צפוף, כמו בכל הצוללות.
יונה מתח ערסל בין הטחול והכליות,
שימן את הכבד וניקה את המרה.
משך במעי הגס - וטורפדו חיש ירה.
זה הסיפור על יונה הנביא,
יונה הנביא
שהלך להביא.
לדרך אז יצאה הצוללת החיה.
המעי היה עיור ולראות קשה היה.
הציץ בפריסקופ, בצינור של הגרון
ולנמל נינוה הוא ניווט בביטחון.
זה הסיפור על יונה הנביא,
יונה הנביא
שהלך להביא.
וכך שנים רבות במעי הדג הוא שט,
וגם קיבל צל"ש - צוללן מספר אחת.
וכשהוא השתחרר הוא עבר לטכניון,
ושם עשה מחקר על צמחי הקיקיון.
זה הסיפור על יונה הנביא,
יונה הנביא
שהלך להביא.
תגובהתגובות